עד לפני שבוע ידעו מעטים בלבד מיהו איוון גולונוב – עיתונאי עצמאי המדווח על שחיתות במוסקבה. דיווחיו פורסמו באתר "מדוזה" הפועל בלטביה. המשטרה והפרקליטות ברוסיה התעלמו ממנו. אבל ב-6.6.19 הוא נעצר במוסקבה, הוכה והואשם באחזקה והפצה של סמים. הם מנעו ממנו להיפגש עם עורכי דין וסירבו לבצע בדיקות פורנזיות. זו הייתה תפירת תיק ברורה, מדגיש אקונומיסט. מאוחר יותר הודתה המשטרה, כי התמונות המציגות סמים בדירתו של גולונוב, צולמו במקום אחר.
המדיה החברתית ברוסיה געשה. מאות עיתונאים ואזרחים עמדו בתור ליד מטה המשטרה, במשמרות מחאה של יחידים – הצורה היחידה המותרת בנסיבות כאלו – ודרשו את שחרורו של גולונוב. חלק מהם הוכנסו לניידות משטרה, מה שרק הגביר את הזעם. המאסר העיב על פגישת הפסגה בסנט פטרסבורג בין
ולדימיר פוטין לבין שי ג'ינפינג.
ב-10 ביוני יצאו שלושה עיתוני עסקים גדולים בשער אחיד: "כולנו איוון גולונוב"; כל העיתונים אזלו בתוך שעות בודדות. עיתונאים הודיעו על הפגנה גדולה ב-12 בחודש, יום עצמאותה של רוסיה מברית המועצות. אבל יממה לפני כן, ביטלה המשטרה את ההאשמות וגולונוב שוחרר. כמעט במקביל, ובוודאי שלא במקרה, בית משפט בצ'צ'ניה שחרר את פעיל זכויות האדם אויוב טיטייב, שגם הוא היה קורבן לתפירת תיק סמים.
לדברי אקונומיסט, אין ספק שפקודות השחרור הגיעו מן הקרמלין. אז מה גרם לפוטין, הידוע כמי שנותן יד חופשית לשירותי הביטחון שלו, לשנות את דעתו? שחרורו של גולונוב מלמד שהקרמין חושש שיאבד את שליטתו הבלעדית על הפעלת הכוח. גולונוב נעצר בידי חבורה מושחתת במשטרה החשאית (FSB) המשתפים פעולה עם ארגוני פשיעה, ושאת מעשיהם חקר לאחרונה. טיטייב נעצר משום שהתנגש עם רזמאן קדירוב, האדם החזק בצ'צ'ניה שלרשותו צבא פרטי קטן. בשני המקרים, הכנופיות הלכו בדרכו של הקרמלין, הפועל בצורה דומה נגד מתנגדיו.
הוראות השחרור נועדו לצייר את פוטין כמקור הצדק האמיתי היחיד, צאר טוב שיכול להעניש ולחון כראות עיניו. זו כמובן אחיזת עיניים: ב-12 ביוני פיזרה המשטרה בכוח הפגנה שלווה נגד מעשיה ועצרה 200 משתתפים, ובהם כמה מהעיתונאים שפעלו לשחרורו של גולונוב. גם אלכסיי נבאלני, מנהיג האופוזיציה הבולט ביותר במדינה, נעצר.
הצד החיובי בכל הסיפור, אומר אקונומיסט, הוא גילוי כוחה של המדיה הדיגיטלית ברוסיה והצגת הנכונות הגוברת למחות על מעשי ממשל פוטין. חמש שנים של ירידה בהכנסות האזרחים, לצד השחיתות וחוסר הצדק הגואים, יוצרים תערובת דליקה; הקרמלין אינו רוצה לספק את הניצוץ שיצית אותה. אבל הוא גם אינו מוכן להניח למפגינים לתפוס יוזמה. פוטין רוצה שהרחובות יהיו שקטים; המקרה של גולונוב מלמד שהוא כנראה לא יקבל זאת.
