נשיא בית המשפט העליון של ארה"ב, ג'ון רוברטס, פתח את שנת המשפט הנוכחית בכך שהבטיח לציבור שהוא וחבריו אינם משרתים מפלגה זו או אחרת. הוא מסיים את השנה במלאו תפקיד מרכזי בשתיים מההחלטות הפוליטיות ביותר שהונחו מזה שנים לפתחו של בית המשפט – כותב רוברט ברנס בוושינגטון פוסט.
האחת היא החלטתו של ממשל טראמפ לכלול, במיפקד האוכלוסין בשנה הבאה, שאלה לגבי האזרחות: האם התושב הוא גם אזרח. השנייה היא היוזמה להפסיק את התרגילים בשרטוט קווי הגבול בין איזורי הבחירה, אשר סייעו לשליטה הרפובליקנית במדינות בעשור האחרון. ההערכה היא, שרוברטס – אשר התמנה בידי נשיא רפובליקני - יהיה הקול המכריע בין ארבעת השופטים הליברלים אותם מינו נשיאים דמוקרטים, לבין יתר ארבעת השופטים השמרנים אותם מינו נשיאים רפובליקנים.
מבחינה פיזית, יושב רוברטס במרכזם של תשעת שופטי העליון, וכעת – לראשונה מאז מינויו ב-2005 – הוא גם במרכז האידיאולוגי. בעבר הוכיח רוברטס שהוא לא פחות שמרן מאשר אנתוני קנדי, שהיה לשון המאזניים עד פרישתו בשנה שעברה, והשופטת הליברלית רות בדר-גינזבורג טוענת שהוא לא השתנה.
רוברטס מדגיש שוב ושוב, כי בית המשפט איננו מכריע על סמך שיקולים פוליטיים. "אנחנו לא יושבים בצד זה או אחר של המעבר, אנחנו לא מתכנסים בחדרים נפרדים, אנחנו לא משרתים מפלגה אחת; אנחנו משרתים אומה אחת", אמר באוקטובר שעבר. הוא גם פרסם תגובה נדירה לטענתו של הנשיא
דונלד טראמפ נגד "שופט שהתמנה בידי
ברק אובמה, באומרו: "אין לנו שופטים של אובמה או של טראמפ, אין לנו שופטים של בוש או של קלינטון. מה שיש לנו הוא חבורה יוצאת מן הכלל של שופטים מסורים, שעושים כמיטב יכולתם להבטיח את הצדק למי שניצב בפניהם".
טראמפ לא חזר בו וירה בטוויטר: "כן יש לכם 'שופטים של אובמה', והדעה שלהם שונה מאוד מזו של האנשים המופקדים על ביטחון המדינה". בשל כך, מסביר ברנס, ההכרעות על שאלת האזרחות ושרטוט איזורי הבחירה באות בעיתוי לא מוצלח.
מיפקד האוכלוסין של 2020 הוא בעל חשיבות רבה: לפיו ייקבע כמה צירים בבית הנבחרים וכמה אלקטורים בבחירות לנשיאות יהיו לכל מדינה, החל מבחירות 2024. הייצוג הוא על-פי היקף האוכלוסייה בכל מדינה ומחוז, אך הממשל רוצה כעת לקבוע אותו לא לפי מספר התושבים אלא לפי מספר האזרחים. ההערכה היא, שקריטריון כזה יגרע היספנים ומהגרים – ובכך יפגע בדמוקרטים ויחזק את הרפובליקנים.
ערכאות נמוכות יותר התמקדו במחלוקת האם החלטתו של שר המסחר,
וילבור רוס (הממונה על המיפקד), להוסיף את שאלת האזרחות הייתה פוליטית. לעומת זאת, בדיון בבית המשפט העליון בחודש אפריל נראה היה, כי השופטים מתעניינים בעיקר האם הייתה לו סמכות לעשות זאת. אבל בחודשים שחלפו, הוויכוח הפוליטי רק התלהט – מה שהופך עוד יותר את החלטת העליון לסוגיה פוליטית, אפילו אם פסק הדין יעסוק בסוגיית הסמכות.
בנושא שרטוט איזורי הבחירה, החלטתו של בית המשפט העליון עשויה להיות רבת חשיבות לאופן ניהול הבחירות בארה"ב. בית המשפט כבר התערב בנושא בעבר, כדי להבטיח שהגבולות ששרטטו המדינות השונות לא יפלו לרעה על בסיס גזעי, אך הוא מעולם לא קבע שחלוקה כלשהי כה פגומה עד שהיא פוגעת בזכויות המצביעים.
על פניו, התיק שמונח כעת בפני העליון אינו מחייב הכרעה בשאלה האם החלוקה הייתה פוליטית מדי ומכוונת לטובת הרפובליקנים. בית המשפט בודק תוכנית של מדינת צפון קרוליינה, אשר הוכנה בידי הרפובליקנים ותעניק יתרון ניכר למפלגה זו, ותוכנית של הדמוקרטים במרילנד שמטרתה לנצח ציר רפובליקני ותיק. אבל מבחינה מעשית, המצב בשטח הוא שחלוקת האיזורים מעניקה יתרון לרפובליקנים, השולטים הן בתפקיד המושל והן בבתי המחוקקים ב-22 מדינות, לעומת 14 בהן כל הכוח הוא בידי הדמוקרטים.
