לשבדיה יש מוניטין של גישה ליברלית מאוד למין, אבל החוקים שלה בנושא הזנות הם נוקשים – והולך וגדל מספר המדינות המעתיקים אותם, מדווח אקונומיסט. בשנת 1999 אסרה שבדיה לרכוש – אבל לא למכור – שירותי מין, בנימוק שהאיסור יחסל את הזנות; כל מי שמוכר שירותי מין הוא קורבן, טענו הפמיניסטיות והנוצרים שתמכו בחוק. מאז, עברו חוקים דומים בנורבגיה, איסלנד, קנדה, צרפת, אירלנד, ישראל וצפון אירלנד.
בהולנד, שם הזנות היא חוקית, יתקיים בחודש הבא דיון בפרלמנט על חוק דומה וגם על חוק שיאסור סרסרות. קרוב לוודאי ששתי ההצעות יפלו, אבל אין ספק שייעשו בעתיד נסיונות נוספים להעביר אותן. כיום, הזנות בהולנד נמצאת בפיקוח והעוסקים בה משלמים מיסים. רישיון להפעיל בית בושת עולה 10,000-1,000 אירו לשנה. רבע מהבקשות לרישיון נדחות, ואמסטרדם מנסה להקטין את ממדיו של רובע הפנסים האדומים, בנימוק שהוא מגביר את הפשע המאורגן והשימוש בסמים. מספר הרשיונות ירד מ-1,100 ב-2006 ל-400 ב-2014, וחלק מן הפרוצות עובדות שלא כחוק.
לדברי אקונומיסט, אין הוכחות של ממש לכך שהפללת הזנות בשבדיה הקטינה את ממדיה. מספר הפרוצות ברחובות ירד ולאחר מכן עלה. מספר הגברים האומרים בסקרים שהם קונים שירותי מין אומנם ירד, אך ייתכן שמדובר בחוסר רצון להודות בביצוע עבירה פלילית. יש גם ראיות הפוכות: מספר מכוני העיסוי התאילנדי בשטוקהולם, שלעיתים הם למעשה בתי בושת, עלה פי שלושה ל-250. רבים מעובדי המין פועלים בבתיהם או באמצעות הרשת, וקשה לדעת מה מספרם. למרות האיסור, גברים שבדים רבים עודם להוטים לשלם תמורת מין. ואילו היקף הסחר בבני אדם במדינה דווקא עלה.
תומכי המודל השבדי טוענים, כי הוא מגן על הפרוצות בכך שהוא נותן להן כוח מסוים מול הלקוחות, אשר יחששו שייעצרו בידי המשטרה. אבל יש פרוצות הטוענות את ההפך, בנימוק שהקשר עם הלקוחות הוא חפוז יותר, הן מנהלות פחות זמן את ה"מו"מ" ויש להן פחות זמן לשים לב לאיתותי אזהרה. הלקוחות דורשים ביותר מקרים להיפגש במקומות מרוחקים ומבודדים, ומאחר שהם אינם חושפים מאומה על זהותם – לא יכולות הפרוצות להתלונן אם הן מותקפות.
מחקר בקרב 500 עובדות מין באירופה העלה, כי ההכנסות של 80% מהן ירדו לאחר הפללת הצרכנים וכמעט 90% מהן מתנגדות לכך. באירלנד עלתה האלימות כלפי פרוצות ב-80% בשנה שלאחר כניסת החוק לתוקפו, אך מספר התלונות ירד. תמונה דומה קיימת בצרפת, שם עובדי המין חוששים להתקשר למשטרה שמא יואשמו בעצמם בעבירות אחרות. ואילו באיסלנד נעצר אדם אחד שרכש שירותי מין – ונעצרו 55 פרוצות, רובן זרות.
התומכים בגישה ליברלית יותר מצביעים על ניו-זילנד, המתייחסת למכירת שירותי מין כמו לכל עבודה אחרת. דוח רשמי טוען, כי הרוב המכריע של עובדי המין מצויים במצב בטוח יותר ובריא יותר מאשר שהזנות הפסיקה להיות פלילית, בשנת 2003. אלו העובדים ברחובות מדווחים, כי יחסיהם עם המשטרה השתפרו. במדינת ניו סאות' וולס שבאוסטרליה, שם הזנות חוקית, השימוש באמצעי מניעה גבוה יותר מאשר ביתר חלקי אוסטרליה.
שום מדינה לא הצליחה להדביר את הזנות, ונראה שהביקוש רק נמצא בעלייה. לדעת ארגוני עובדי המין, חבריהם מספקים את הביקוש, וככל שתנאי ה"התקשרות" מוסכמים בצורה חופשית – החוק אינו צריך למנוע זאת, והמשטרה צריכה להתמקד רק בעבירות פליליות. עובדת מין הולנדית אומרת, כי אין מי שרוצה יותר ממנה ומחבריה שתעשיית המין תהיה בטוחה – ולדעתה הלגליזציה שלה תורמת לכך.
