היריבות בין ארה"ב לסין תימשך, אבל ממשל טראמפ משתמש בכלים הלא-נכונים בדמות מלחמת סחר דמויית המאה ה-19 במקום להבטיח את מעמדה המוביל של ארה"ב במאה ה-21. כך טוען תום דונילון, שהיה היועץ לביטחון לאומי בשנים 2013-2010, במאמר ב-Foreign Affairs.
לדעת דונילון, פרוטקציוניזם הגנתי לא יוכל להתמודד עם האתגר הסיני, אלא רק תחייה פנימית של ארה"ב תוכל לעשות זאת. שיקום מעמד הבינלאומי של ארה"ב והחייאת כלכלתה מחייבים אסטרטגיה שאפתנית, שאינה מבוססת על שינוי ההתנהגות הסינית, אלא על שיפור כושר התחרות של ארה"ב.
ממשל טראמפ צודק בהצביעו על הסכנה שמציבה סין לכלכלה ולביטחון הלאומי של ארה"ב, שכן היא שואפת לתפוס את מקומה כמובילה העולמית בכמה תחומי היי-טק. הוא צודק בכך שארה"ב חייבת להגיב. הוא שוגה בדרך בה בחר. במקרה הטוב ביותר, ההשפעה של המכסים על המדיניות הסינית תהיה שולית ותשפר במקצת את הגרעון המסחרי של ארה"ב מולה. אבל בדרך הם יפגעו בעסקים, בצרכנים ובחקלאים האמריקנים, ויגבירו את הסכנה למיתון עולמי.
יש פתרון טוב יותר, וההיסטוריה מציעה אותו. התגובה הטובה ביותר של ארה"ב לאתגרים חיצוניים הייתה השקעה בה-עצמה. כך למשל היא הגיבה כאשר ברית המועצות שיגרה ב-1957 את הלווין הראשון, וכך היא צריכה להגיב כיום מול סין. ארה"ב צריכה להשקיע במדע, טכנולוגיה, חינוך ותשתיות; לשוב ולהשמיע את קולה בסוגיות מפתח; לחזק את בריתותיה; ולשנות את מערכת ההגירה, כך שתוכל למשוך יזמים ובעלי כישורים הנחוצים לעתיד.
המדיניות הזאת צריכה להתחיל בהחזרת המדע והטכנולוגיה למרכז קבלת ההחלטות, מציע דונילון. ממשל טראמפ הפחית את מקומו של המדע בממשלה יותר מכל קודמיו, תוך התעלמות מכך שלמדינה היה תמיד תפקיד מרכזי (ומשתלם כלכלית) בפיתוח טכנולוגיות חדשות – החל מתרופות וכלה בשבבים.
מדובר בהזנחה מתמשכת, בה ההשקעה האמריקנית במו"פ ירדה מ-2% מהתוצר בשנות ה-60 ל-0.7% בלבד כיום; התקציב הבא של טראמפ מציע לקצץ מיליארדים נוספים. לעומת זאת, סין הכפילה את ההשקעה במו"פ פי 30 וב-18% מדי שנה מאז 2000, והיא כבר עברה את ארה"ב או קרובה מאוד לעשות זאת. תוכנית לאומית חדשה במו"פ בסיסי תחזיר את ההובלה לידי ארה"ב – והמגזר הפרטי אינו יכול לעשות זאת לבדו, ודאי לא מול משאבי הענק של סין. הממשלה חייבת להיות פעילה, ובצורה משמעותית.
ארה"ב צריכה להשקיע הרבה יותר גם בחינוך, ולטווח ארוך. כך למשל, המועצה ליחסי חוץ מציעה להשקיע 10 מיליארד דולר בשנה בחמש השנים הבאות במחקר הטכנולוגי באוניברסיטאות. הממשל והמגזר הפרטי צריכים לפעול יחדיו כדי להכין את האמריקנים להשלכות הטכנולוגיה החדשה – בעיקר הגברת השימוש ברובוטים – על שוק העבודה. חשוב במיוחד להכשיר עובדים במקצועות עליהם הטכנולוגיה אינה צפויה להשפיע בצורה מהותית, כאלה המצריכים חשיבה ביקורתית, מגע בין-אנושי וניהול.
אם ארה"ב רוצה להישאר המקום המושך ביותר להשקעות וליזמות, היא חייבת לחדש את התשתיות שלה. מערכת הכבישים המהירים הניבה תשואות שחיזקו את הכלכלה כולה, אך המצב המתפורר הנוכחי של התשתיות יביא לאובדן 3.9 טריליון דולר בתוצר ו-2.5 מיליון משרות עד 2025. ארה"ב זקוקה לתוכנית בניית כבישים דומה לזו של ממשל אייזנהאואר בשנות ה-50, והיא צריכה לעודד כלי רכב חשמליים ויעילים – כמו שעושה סין, וההפך ממה שעושה ממשל טראמפ.
נכון לעכשיו, ארה"ב גם אינה מצליחה ליהנות ממעמדה כאומה של מהגרים. כדי להתחרות עם סין, היא חייבת להישאר המקום אליו ירצו להגיע מהגרים מוכשרים והמקום אותו ירצו לראות כביתם. האוכלוסייה האמריקנית גדלה בקצב האיטי ביותר מזה 80 שנה, בעוד סין משתחררת מכבלי מדיניות הילד האחד; גם עובדה זו מחייבת לשנות את מדיניות ההגירה. הנה נתון מאיר עיניים: למעלה ממחצית מ-25 חברות הטכנולוגיה בעלות השווי הגבוה ביותר בארה"ב, הוקמו בידי מהגרים או בני מהגרים. העוינות של ממשל טראמפ כלפי מהגרים מאיימת לשלול מארה"ב את אחד היתרונות התחרותיים הגדולים ביותר שלה, מזהיר דונילון.
ארה"ב לא תוכל לגבור לבדה על סין. מלחמת הסחר של טראמפ גרמה לריחוק מבעלות בריתה הקרובות ביותר, דווקא כאשר נחוצה חזית מאוחדת כדי להתמודד מול בייג'ינג. מקום טוב להתחיל בו את השינוי יהיה כניסה של ארה"ב לשותפות הטרנס-פסיפית, ממנה הוציא אותה
דונלד טראמפ בתחילת כהונתו. הדבר יאותת לסין, כי היא חייבת לכבד קניין רוחני ולהתמודד בצורה הוגנת עם מדינות אחרות.
דונילון מסכם: מדיניותו של הממשל בנוגע לסין משקפת את אמונתו של טראמפ, לפיה סין מנצלת את ארה"ב, במיוחד בתחום הסחר. תגובה שתתמקד בשינוי תגובתה של סין לא תעלה יפה. העליונות האמריקנית לא נולדה מהגנה פרוטקציוניסטית, אלא מבניית המנוע הכלכלי החזק ביותר בתולדות האנושות. שמירת היתרון על פני סין תלויה באמריקנים הרבה יותר מאשר בסינים.
