בכל יום שעובר, ארה"ב ואירן מתקרבות לעימות צבאי. ממשל טראמפ מפעיל אסטרטגיה של "לחץ מירבי", שבמרכזו עיצומים כלכליים ואמברגו נפט וגז. משטר האייתולות מגיב ב"התנגדות מירבית", כולל הטבעת ספינות והפלת מל"ט אמריקני. כאשר שני הצדדים מסרבים לסגת, המצעד לקראת המלחמה נמשך – סבור פרופ' אפשון אוסטובר, מומחה לענייני צי, במאמר ב-Foreign Affairs.
העיצומים האמריקניים מתחילים לגבות את מחירם, ואירן חייבת למצוא דרך להיחלץ מהחנק הגובר. יש לה שלוש אפשרויות: להיכנע לדרישות האמריקניות או לפחות להיכנס למו"מ עליהן, להתעקש ולקוות שבעוד שנה וחצי
דונלד טראמפ לא יהיה בבית הלבן, או להגיב ולאותת שהיא מוכנה להסלמה.
על-פי התנהגותה בעת האחרונה, אירן בחרה באפשרות השלישית. אם היא אכן עמדה מאחורי ההתקפה על מיכליות במפרץ הפרסי ב-12.5.19, הרי שהיה זה ניצחון ברור מבחינתה, שכן ארה"ב נמנעה מהסלמה אלא קראה לנהל מו"מ. טראמפ ביקש מראש ממשלת יפן, שינזו אבה, למסור מכתב למנהיג העליון של אירן,
עלי חמנאי. אך כאשר השניים נפגשו בטהרן ב-13.6.19, דחה חמנאי את המכתב ואת הקריאה לדו-שיח.
באותו יום הותקפו שתי מיכליות נוספות, שאחת מהן הניפה דגל יפני. ארה"ב שוב הטילה את האחריות על אירן, והפעם פרסמה סרטון המראה את אנשי משמר המהפכה מסירים מה שנחשד כמוקש ימי מאחת המיכליות ומסתלקים במהירות לעבר נמל בנדר א-ג'סק.
אירן יצרה הזדמנות למו"מ ואז התעלמה ממנה. אפילו אם הקריאה האמריקנית הייתה בלתי כנה, כפי שמן הסתם סברו מנהיגי אירן, לא היה מזיק לה לנסות אותה. העמדת פנים כאילו היא מוכנה לדו-שיח שיפחית את המתיחות, יכולה להעניק לאירן יתרון מול ארה"ב ואהדה בקהילה הבינלאומית. אבל במקום לעשות זאת, חמנאי דחה מכל וכל את ההצעה, תוך שהוא מביך את ראש ממשלתה של מעצמה זרה ומסתכן במלחמה עם ארה"ב בשל התקפות על מטרות אזרחיות במפרץ עומאן.
התנהגות כזאת היא מזיקה ומסוכנת, אבל לא מפתיעה לאור הגבולות הקשוחים שהציב חמנאי להתנהלות מול ארה"ב – מציין אוסטובר. הוא דרש היפוך מוחלט במדיניותו של ממשל טראמפ וסירב לנהל שיחות כל עוד העיצומים בתוקפם. כאשר היא אינה מוכנה לסבול את העיצומים ואינה מוכנה להתפשר, לאירן יש רק דרך אחת: להסלים את המצב ולבחון את נכונותו של טראמפ להגיב.
בהקשר זה יש לראות את הפלת המל"ט האמריקני ב-20.6.19, כאשר היה מעל המים הבינלאומיים (אירן טוענת שהוא היה מעל שטחה). הבחירה במטרה בלתי מאוישת מלמדת שאירן מעונינת בהסלמה מבוקרת, אבל הפעולה עדיין חייבה תגובה אמריקנית. טראמפ ביטל ברגע האחרון מהלומה צבאית, ופורסם שארה"ב הנחיתה מכת סייבר מוגבלת על צומת הפיקוד והבקרה של מערכת הטילים האירנית. הממשל גם הודיע על עיצומים נוספים, בין היתר על תאגיד פיננסי ענק הנשלט בידי חמנאי, והודיע שבשלב הבא הוא עלול לפעול אישית נגד שר החוץ, ג'וואד זריף.
תגובתו של טראמפ מלמדת, כי ארה"ב מלכדה את עצמה בדיוק כמו אירן. מדיניותו הובילה את ארה"ב אל סף מלחמה יזומה ומטילה בספק את כנות קריאותיו לנהל מו"מ. דומה שהעיצומים הם הכלי היחיד שממשלו חש בנוח איתו, אך הטלת הפכה להיות כמעט טקסית שכן הרוב המכריע של הנזק הכלכלי כבר נגרם מאלו הקיימות. העיצומים החדשים רק מרחיקים עוד יותר את האפשרות של מו"מ, שכן האירנים אומרים כעת שחלון ההזדמנויות הדיפלומטי נסגר לצמיתות.
בסוף חודש יוני ירדה רמת ההתכתשות המילולית בין שתי המדינות לרמה של חצר בית ספר. הנשיא חסן רוחאני קבע, שהבית הלבן נגוע במחלת נפש. טראמפ השיב: "כל התקפה של אירן על משהו אמריקני תיתקל בעוצמה אדירה. יש מקומות בהם עוצמה תוביל להשמדה".
השורה התחתונה, סבור אוסטובר, היא של שני צדדים המסרבים להתפשר, לא מסוגלים לדבר וגאים מכדי לסגת. דומה ששום צד אינו רוצה מלחמה, אך שניהם נעים בעקביות בכיוונה, תקועים במדיניות המקסימליסטית שלהם. אבל שלום לא יושג באמצעות תקיפת ספינות והפלת כלי טיס. פתרון בר קיימא מחייב פשרה ואת הפסקת התנהלותה מערערת-היציבות של אירן במזרח התיכון. הסבירות שאירן תעשה זאת הולכת ופוחתת – אך זה מה שמגיע לאזרחיה.
