מייקל סקפינקר, בעל טור בפייננשל טיימס, טס מזה קרוב לחמישה עשורים ומעולם לא נתקל בנוסע שהתפרע בשל שכרות, אך מתברר שהוא היה בר-מזל. סקר של המגזין הבריטי "טרוול" העלה, כי 16% מנוסעי רינאייר נתקלו בהתנהגות שהפריעה לטיסה, כמו גם 8% מנוסעי וירג'ין אטלנטיק ואמירייטס. 87% מצוותי האוויר הבריטיים מדווחים על התנהגות בעייתית של נוסעים.
זו לא בעיה בריטית. נתוני יאט"א מעלים, כי מספר התקריות במטוסים עלה בצורה חדה בשנים האחרונות. עם זאת, בשנת 2017 הייתה רק תקרית אחת לכל 1,053 טיסות, ו-86% מהן היו מילוליות בלבד והצוותים הצליחו להשתלט על המצב. אבל האחרים היו חמורות, כולל תוקפנות גופנית, נזקים למטוס ובכמה מקרים – ניסיון להתפרץ לתא הטייס.
לא משנה אם זה נדיר או לא, טוען סקפינקר; זה מפחיד. הצוותים לא צריכים להתעסק עם זה. אלכוהול הוא הגורם המרכזי לתקריות: 27% מהמקרים בבריטניה. אבל בעוד חברות התעופה מתלוננות על נוסעים שיכורים, הן עצמן מגישות ומוכרות בטיסות משקאות אלכוהוליים. והבעיה מתחילה כבר על הקרקע: חמישית מכלל הבריטים הטסים לנופש, שותים בשדה התעופה. מוכרי המשקאות האלכוהוליים בנמלי התעופה אינם כפופים למגבלות החלות על פאבים ביתר חלקי בריטניה, כגון מגבלה על ההנחות או חובת הוכחת גיל של הלקוחות.
מסמך של משרד הפנים מלמד, שהגישה החופשית כלפי אלכוהול בשדות התעופה החלה מתחושה של מבוכה לאומית. בשנת 1956 אמר שר התעופה דאז, הרולד וילקינסון, כי מבקרים זרים אינם מבינים מדוע שעות הפתיחה של הפאבים בשדות התעופה מוגבלות, ומאז הותר למוכרי האלכוהול לעשות ככל העולה על רוחם.
כעת המבוכה היא בכיוון ההפוך, אומר סקפינקר. חברות התעופה רשאיות למנוע את עלייתם למטוס של שיכורים, אבל לוקח זמן עד ששיכור מפגין סימנים חיצוניים של מצבו. לכן, הפתרון של סקפינקר הוא חד ופשוט: לאסור לחלוטין שתיית אלכוהול במטוסים ובשדות התעופה. דרקוני? זה מה שאנשים חשבו על איסור העישון. אבל, הוא מודה, יש הבדל: העישון פוגע בכל מי שסביב המעשן, בעוד הרוב המכריע של השותים אינם מפריעים לאיש. לכן, בתור התחלה צריך להגביל את השתייה – ואז לראות מה קורה.
