12 אסטרונאוטים בתוכנית אפולו שהו על הירח עשרה ימים ויצאו מרכבי החלל ל-80 שעות בלבד, החל מאותו יום היסטורי ב-20 ביולי 1969. שהות כה קצרה אינה מאפשרת התרשמות של ממש מן הסיכונים הכרוכים בהישרדות על הירח, כותב ניו-יורק טיימס. ממשל טראמפ הבטיח שארה"ב תחזור לירח ב-2024 וסין עובדת על תוכנית משלה – וכדאי לדעת מראש מהם האתגרים.
מעבר לסיכונים המובנים מאליהם של הטיסה הארוכה, העדר כוח משיכה ונחיתה מסוכנת, הירח עצמו עלול להיות קטלני. נתחיל מהאבק, המתרומם בכל צעד: הוא דק כמו אבקה אבל חותך כמו זכוכית, והוא רעיל. אנשי אפולו דיווחו שהוא חדר מבעד לחליפות והמסכות, גרם לעיניהם לדמוע ולגרונותיהם לכאוב, והזיק לקופסאות הממצאים שהביאו איתם. מחקר שנערך לאחרונה מזהיר, כי חשיפה ממושכת לאבק הירח עלולה לגרום לברונכיט ואפילו לסרטן.
רבים משווים את פני הירח למדבר, אבל למעשה הוא דומה יותר לאוקיינוס. בהינתן ההבדל העצום בין אור לחושך, פני השטח הללו הופכים למתעתעים ומסכנים פעולה פשוטה כמו הליכה – שלא לדבר על הנחיתה. לכך יש להוסיף את העובדה שמדובר בקרקע פעילה, בה מתרחשות רעידות אדמה עד לעוצמה של 5.5 בסולם ריכטר.
קשה להירדם על הירח, שכן השעון הביולוגי שלנו בנוי על 24 שעות – בעוד היממה בירח נמשכת 28 שעות. חוסר שינה בכדור-הארץ גורם לנו לטשטוש; בירח הוא מסוכן, חד וחלק. אם האסטרונאוטים לא ישנים כהלכה, הם עלולים להתקשות לתפקד במצבי חרום.
אם כל זה לא מספיק, הרי שבירח קיימת קרינה רדיואקטיבית גבוהה פי 200 מאשר בכדור-הארץ. זהו כנראה האתגר הגדול ביותר, אומר הטיימס. אפילו בתחנת החלל, הקרובה בהרבה לכדור-הארץ, רמת הקרינה מובילה לכך שכאשר האסטרונאוטים עוצמים את עיניהם, הם רואים לעיתים קרובות הבזקי אור העוברים בעצבי הראייה שלהם. הקרינה הזאת עלולה לפגוע בדנ"א ולגרום לסרטן, וזאת בנוסף לכך שחשיפה ממושכת אליה עלולה לפגוע ביכולות הקוגניטיביות ולהביא לאובדן זיכרון, דיכאון וקושי בקבלת החלטות.
הקרינה אינה הדבר הקטלני היחיד בירח. למרות שמדובר בעצם קטן, מטאורים מתנגשים בו מדי פעם; בינואר השנה ניתן היה לראות בבירור התנגשות כזאת. מאחר שלירח אין אטמוספירה, ההתנגשויות הללו הן מהירות וחזקות, ומציבות סיכון ממשי למי שיהיה עליו.
מסעות ממושכים לירח יהיו אפשריים רק אם המדענים ימצאו דרכים להתגבר על סכנות אלו, והתיישבות עליו נראית כיום בלתי אפשרית לחלוטין. למשל: כדי להתגונן מפני האבק, יהיה צורך להשתמש במסננים ובאוורור עוצמתי בתוך חליפות החלל, ובתא אטום בו ניתן יהיה לנקות את החליפות לפני הכניסה לאזור המגורים. בעיית השינה תצריך מערכת מתוחכמת של אורות שתדמה את היממה האנושית; מערכת דומה כבר מותקנת בתחנת החלל, אך כאמור היא קרובה בהרבה לכדור-הארץ. ואילו בעיית הקרינה תחייב שימוש בחומרים דרכם לא תחדור, בניגוד לאלו בהם נעשה שימוש כיום.
פתרון אפשרי יהיה לבנות את המגורים מתחת לפני האדמה. הירח מחורץ בנקיקים שהם תוצאה של פעילות וולקניית, והללו עשויים להיות הבסיס לחציבה מעשה ידי אדם. כל הסיכונים הללו, מסכם הטיימס, שווים מבחינתו של מי שרוצה להיות חלוץ ירח. ככלות הכל, הדברים המסוכנים ביותר הם לעיתים גם המעניינים ביותר.
