החבר החדש של ארדואן

היחסים בין ארה"ב לטורקיה ידעו עליות ומורדות לאורך השנים, אך בוושינגטון סבורים שלמרות הכל – אנקרה ממשיכה לראות אותה כבעלת ברית חשובה לבטחונה הלאומי. ואולם – כותב אהרון שטיין, מומחה לענייני המזרח התיכון, ב-Foreign Affairs - מאז הפלישה האמריקנית לעירק, אשר העצימה את כוחם של הכורדים, טורקיה רואה אותה כגורם המערער את היציבות. כתוצאה מכך היא מתקרבת לרוסיה (בשבוע שעבר קיבלה טורקיה את מערכות הנ"מ הראשונות מדגם S400) ומתעוררים ספקות לגבי מידת מחויבותה לנאטו, בה היא חברה. הפנטגון הזהיר שרכישת המערכות הרוסיות עלולה להוביל להוצאתה של רוסיה מתוכנית מטוס החמקן F35. הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן לא התרגש והודיע שהעסקה עם רוסיה תתממש. בכך הוא ביצע בחירה ברורה: אנקרה מוכנה להדק את היחסים עם מוסקבה על חשבון של אלו עם וושינגטון. אין זה אומר שטורקיה תתייצב לחלוטין לצידה של רוסיה; זה אומר, שהיא שוב אינה רואה את ארה"ב כבעלת ברית שאין לה תחליף. הברית האמריקנית-טורקית התבססה בראשיתה על החשש המשותף מפני ההתפשטות הסובייטית לאחר מלחמת העולם הראשונה. קרבתה של טורקיה לבריה"מ הפכה אותה לבעלת ברית אידיאלית במלחמה הקרה, ובתמורה היא קיבלה מהמערב ערובות לבטחונה ואף הצבת טילים גרעיניים בשטחה. כאמור, המצב השתנה לאחר הפלתו של סדאם חוסיין ב-2003 והתגברות כוחם של הכורדים; חשש קבוע של הטורקים הוא מהקמתה של מדינה כורדית עצמאית, אשר תמשוך אליה את מיליוני הכורדים הטורקים. המצב החמיר עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, שגרמה גם היא להתחזקות הכורדים – הפעם במדינה זו. טורקיה ניסתה לשלב את מפלגת האיחוד הדמוקרטי הכורדים בתוך הכוחות המורדים במטרה להחליש את כוחה היחסי ולמנוע הקמת מאחז כורדי בשליטת מפלגת הפועלים הכורדית שאותה היא רואה כארגון טרור. במשך זמן מה, מדיניות זו לא גרמה לחיכוכים בין וושינגטון ואנקרה. אולם כאשר החלה אנקרה להעלים עין מפעילות ג'יהאדיסטית בצפון סוריה, היא עלתה על מסלול של התנגשות עם האמריקנים. מאז 9/11 פועלת ארה"ב כדי למנוע מג'יהאדיסטים מקלט בטוח. אלא שהציבור האמריקני התעייף ממאבקים ממושכים כמו בעירק ובאפגניסטן, והממשלים השונים החלו להסתמך על שלוחים מקומיים במקום לסכן חיילים אמריקנים. כאשר החלו ג'יהאדיסטים להתחזק בגבול סוריה-טורקיה, סייעה ארה"ב לכורדים הסורים להילחם בהם. מבחינת אנקרה, היה זה איתות ברור לכך שוושינגטון מעדיפה את האינטרס הביטחוני שלה עצמה על פני זה של טורקיה. בתגובה, פלשה טורקיה פעמיים לסוריה (ב-2016 וב-2018) ותקפה את הכורדים, כדי למנוע הקמת אוטונומיה שלהם לאורך הגבול. על הרקע הזה, מסביר שטיין, החלה טורקיה להתרחק מארה"ב גם בתחומים אחרים. במשך למעלה מעשור פעל ארדואן להקטין את התלות בארה"ב ולהפוך את ארצו למעצמה איזורית. תחילה הוא נתקל בהתנגדות של הממסד הביטחוני, אך הברית בין ארה"ב לכורדים הובילה לכך שגם ממסד זה פנה בסופו של דבר נגדה. כתוצאה מכך, יכלה אנקרה להתחיל לחפש חלופות. רוסיה לא הייתה הבחירה הטבעית, שכן בעבר היא התערבה בצורה בוטה בענייניה הפנימיים של טורקיה, כולל בבחירות ובהתקפות סייבר נגד תשתיות טורקיות. לאורך רוב המלחמה בסוריה, טורקיה תמכה במורדים בעוד רוסיה ניצבה מאחורי אסד. ובכל זאת, ככל שאנקרה התרחקה מוושינגטון – כך היא התקרבה למוסקבה. נכון לעכשיו אין בין שתי המדינות ברית רשמית ויחסיהן עדיין חלשים מאלו של טורקיה וארה"ב, אך המצב בסוריה מסביר מדוע טורקיה יכולה לרקוד על שתי החתונות. באופן אירוני, שיתוף הפעולה הרוסי-טורקי התאפשר רק משום שרוסיה גברה על שלוחיה של טורקיה בסוריה. תבוסת המורדים בעיר חלב הוציאה למעשה את טורקיה מן המשחק והיא צמצמה את מטרותיה למניעת התחזקות הכורדים בגבולה. ארדואן הבין, שעליו לעבור עם ממשל פוטין כדי למנוע זרימת פליטים מסוריה לארצו, באמצעות הפעלת לחץ על אסד לצמצם את הפעילות הצבאית בגבול טורקיה. רוסיה הפכה להיות לבעלת הברית הצבאית האמינה ביותר של טורקיה בסוריה, ואפשרה לה לנהל פעילות צבאית מוגבלת נגד הכורדים. הרווח המרכזי של רוסיה הוא התגברות המתח בין טורקיה לארה"ב, ולצד זאת – היא זוכה לעוד יותר השפעה בכל גיבושו של הסדר עתידי בסוריה. טורקיה תצטרך לתת בתמורה את כניעתן של המיליציות בהן תמכה במלחמת האזרחים. וכך, שתי המדינות זקוקות זו לזו כדי ליישב את הסכסוך בסוריה – מסביר שטיין. כל הסיפור המורכב הזה מסייע להבין מדוע טורקיה רכשה מרוסיה את מערכות ה-S400. יש בעסקה הזאת עוד פרט משמעותי: לאורך השנים דרשה טורקיה שחלק מן המערכות הצבאיות שהיא רוכשת, ייוצרו בידי ספקים מקומיים. רוסיה סירבה לעשות זאת, מחשש שטכנולוגיה רגישה תעבור לידי נאטו – וטורקיה ויתרה כדי שלא לפגוע ביחסים המתהדקים עם רוסיה. ארה"ב מאיימת להטיל עיצומים כלכליים על טורקיה, בנוסף לביטול אספקת ה-F35. היא גם רומזת שתישאר בסוריה ותמשיך לשתף פעולה עם הכורדים. אבל ארדואן סבור, שבטווח הארוך – מדיניות חוץ ניטראלית תשתלם לטורקיה יותר מאשר הברית ההדוקה עם המערב. או בקיצור: הם לא חושבים שהיחסים עם וושינגטון הם רבי ערך כפי שסבור הצד האמריקני.