בוריס ג'ונסון צפוי להיבחר בשבוע הבא לראש ממשלת בריטניה – ובשבוע שעבר הוא הציג לראשונה בצורה מסודרת את תוכניתו לביצוע הברקזיט. ג'ונסון מאמין, שניתן יהיה להסכים עליה עם
האיחוד האירופי עד 31 באוקטובר, המועד הנוכחי לפרישה הבריטית.
בתוכניתו של ג'ונסון יש ארבעה מרכיבים, והיא יוצאת מתוך הנחה שההסכם הנוכחי – עליו חתמה ראש הממשלה היוצאת, תרזה מיי – אינו בר-מימוש. ראשית, יישמרו זכויותיהם של 3.2 מיליון האירופים המתגוררים בבריטניה. שנית, בריטניה לא תשלם בשלב זה את 39 מיליארדי הליש"ט שהיא אמורה לשלם בעת היציאה, כל עוד מתנהל מו"מ על הסכם סחר חופשי בינה לבין האיחוד. במקביל, ייעשה מאמץ להגיע להסכמים פרטניים בסוגיות כמו זכויותיהם של עובדי האיחוד האירופי בבריטניה, תיקים משפטיים תלויים ועומדים, מעמדה של גיברלטר והבסיסים הבריטיים בקפריסין.
שלישית, שאלת הגבול בין שני חלקי אירלנד לא תיכלל בהסכם הפרישה אלא תוסדר במסגרת הסכם הסחר החופשי. בריטניה תבטיח לשתף פעולה בגיבוש פתרונות חילופיים לזה שעליו הוסכם – הישארות במעטפת המכס האירופית עד שיימצא מענה טכנולוגי למעבר הסחורות בין שני חלקי אירלנד. רביעית, בריטניה תתכונן "בביטחון ובמרץ" לאפשרות של ברקזיט ללא הסכם.
פיטר פוסטר, העורך לענייני אירופה בדיילי טלגרף, אומר שתוכניתו של ג'ונסון נשמעת הגיונית מאוד לבריטים רבים – אך לצד האירופי היא נשמעת חסרת כל היגיון. מבחינת ממשלותיהן של 27 המדינות האחרות, קבלתה תהיה התאבדות פוליטית. שמירת הזכויות של האזרחים האירופיים אינה מתקבלת בבריסל כמחווה נדיבה, אלא כהגינות בסיסית; וממשלתה של מיי כבר הבטיחה את זה. האיחוד יעמוד על כך שבריטניה תשלם את מלוא המחיר של פרישתה, גם אם זו תהיה ללא הסכם.
בסוגיה האירית, הצעתו של ג'ונסון לפתור אותה כחלק מהסכם הסחר, משמעותה הותרת הבעיה על-כנה בלא להציע פתרון. ג'ונסון רוצה להוציא את בריטניה מהאיחוד האירופי ומהשוק המשותף, אך במצב כזה – יהיה קשה מאוד לשמר את הגבול הבלתי-נראה בין שני חלקי אירלנד, שהתאפשר רק בשל חברותה של בריטניה באיחוד ובשוק. ההסדר עליו סיכמו מיי והאיחוד היה תעודת ביטוח שנדרשה בדיוק משום שבריטניה לא יכלה להסביר, כיצד תמנע מעבר סחורות בין אירלנד שבאיחוד לבין צפון אירלנד הפורשת ממנו, וזאת בלא ליצור גבול בים האירי.
תומכיו של ג'ונסון הציגו לאחרונה חבילה של "צעדים חילופיים", אך הודו שהם יחייבו צורה כלשהי של נקודות ביקורת באירלנד – אך גם בלונדון, גם בבריסל וגם בדבלין לא השתכנעו. הצעדים הוצגו בפני לשכת הסחר הבריטית-אירית, אשר קבעה שהם אינם מסבירים בצורה אמינה כיצד יתנהל הסחר בין כל חלקי האי הבריטי. אפשר לבקש עוד זמן כדי לנסות למצוא פתרונות, אך הדבר אפשרי רק במסגרת הליכי הפרישה הקיימים.
וזה מביא את פוסטר לאפשרות של פרישה ללא הסכם. ג'ונסון מהמר על כך שהאיחוד האירופי ימצמץ ראשון, כדי לקבל את אותם 39 מיליארד ליש"ט, כדי למנוע בחירות בהן עשויה לנצח מפלגת הברקזיט של נייג'ל פאראג' וכדי למנוע את התוצאות הקשות של פרישה כאוטית שכזאת. האיחוד יודע שבריטניה תאשים אותו אם זה מה שיקרה בסופו של דבר, אך כלל אינו בטוח שראש הממשלה ג'ונסון יהיה נלהב לממש את האיום.
בבריסל מהמרים, שכאשר ייכנס לדאונינג סטריט 10, גם ג'ונסון ימצמץ – וגם אם לא, המחיר הכבד של פרישה ללא הסכם יאלץ אותו להסכים למה שכעת אינו מקובל עליו. הסכם סחר חופשי אחרי פרישה ללא הסכם, יבוא במחיר של הגבלות קשות על בריטניה בתחומי התחרות, הסיוע הממשלתי והאסדרה, כדי להבטיח תחרות הוגנת מול האיחוד האירופי. בקיצור, אומר פוסטר, האיחוד האירופי סבור שבפועל יש לג'ונסון מרחב תמרון צר מאוד. מי צודק? נדע כנראה בחודש אוקטובר.
