האליטה של סין משוכנעת שארה"ב של
דונלד טראמפ מוכנה לפגוע בבניה, וזאת מטעמים גזעניים שמטרתם להותיר את סין מאחור. המחשבה הזאת עשויה להיראות מוזרה, לנוכח העובדה ש-360,000 סינים לומדים באוניברסיטאות אמריקניות, ואל מול הנושא החשוב באמת שביחסים בין שתי המדינות: מלחמת הסחר.
ואולם – מדווח אקונומיסט – כאשר פקידים סינים נפגשים עם עמיתיהם במערב, עולה שוב ושוב היחס האמריקני לסטודנטים ולמלומדים בני ארצם. לרבים מהם מדובר בנושא אישי: הם מאוד רוצים שבניהם ילמדו באוניברסיטאות העילית של ארה"ב. והם טוענים, שארה"ב מתייחסת לסטודנטים הסינים כ"סכנה צהובה", ביטוי מתקופת ציד המכשפות של ג'ו מקארתי.
לפחות באופן חלקי, זהו קו תעמולה מוצלח. התקשורת הסינית שבשליטת הממשלה מציגה, מאז החל משבר הסחר, את ארה"ב כמדינה מוכת פשע שאינה בטוחה לצעירים סינים. באותה מידה, מועיל לממשלה להציג את הסטודנטים הסיניים בארה"ב כמי שסובלים מאפליה מצד הרשויות שם, כחלק ממסע מכוון נגד התחזקותה של ארצם. סגן שר החוץ, לה יוצ'נג, טען שסטודנטים ואקדמאים סינים מוטרדים בידי אנשי מודיעין אמריקנים בנמלי התעופה ובבתי המלון, וכי חוקרי סרטן סינים פוטרו מעבודתם בארה"ב רק משום שהם סינים.
לא היה הרבה טעם לציין בפני יוצ'נג, כי אקדמאים מערביים סובלים מזה שנים ממגבלות על קבלת ויזות לסין, וכי האוניברסיטאות בארצו נתונות למעקב הולך ומחמיר מצד המדינה. אפשר גם לטעון שמדובר בצביעות מצד ראשי המפלגה הקומוניסטית: ילדיהם של ארבעת מנהיגי סין האחרונים למדו בארה"ב (בתו של הנשיא שי ג'ינפינג למדה בהרווארד).
עם זאת, צביעות וכנות יכולות לדור בכפיפה אחת. אקונומיסט מציין, כי מאז הגיעו הסטודנטים הסיניים הראשונים לאוניברסיטאות האמריקניות במאה ה-19, החינוך האמריקני דוגל בחשיבה ביקורתית ובחופש מוחלט. השאיפה להעניק לצעירי סין חינוך מרחיב אופקים מאחד את פקידי המפלגה ואת אנשי מעמד הביניים שלא אכפת להם מפוליטיקה. הם כועסים משום שלתחושתם, דווקא בזמן בו סין רוצה להצטרף לעולם על בסיס שוויוני, ארה"ב טורקת את הדלת בפני צעיריה המבקשים ללמוד בה.
הממשל האמריקני לא ממש טרח להסביר את עמדתו. המדיניות בנושא הוויזות היא סודית מאז ומתמיד. כמעט אין ספק שהכללים לגבי ויזות לסינים אכן הוחמרו, במיוחד בתחומי המדע, כאשר הם נדרשים להליך כה ארוך – עד שהם מוותרים. ה-FBI מסר לקונגרס, כי סין משתמשת באקדמאים כדי לגנוב סודות מסחריים. אבל לא יקרה כלום אם ראש הבולשת, כריסטופר גריי, יזמין סטודנטים סינים ויסביר להם מה קורה בתחום הריגול המסחרי ויבהיר שרובם המכריע אינם חשודים, וגם יענה על שאלותיהם.
לארה"ב יש סיפור שכדאי שהיא תספר לעולם. זהו סיפור על חברה פתוחה, וכיצד פתיחות של אנשים ורעיונות מייצגת את כוחה הגדול ביותר. העובדה שנכון לעכשיו ארה"ב מפסידה במלחמת התעמולה, היא כישלון מדהים. עלול להגיע היום, בו הצעירים הסינים המבריקים ביותר פשוט לא ירצו לבוא אליה.
