מאבק מחריף בין טוקיו לסיאול

מאז שלהי השנה שעברה מצויות שתי בעלות בריתה החשובות ביותר של ארה"ב באסיה – יפן וקוריאה הדרומית – בעימות ההולך ומתעצם. הוא החל בפסיקתו של בית משפט קוריאני, לפיו 12 עובדי כפייה במלחמת העולם השנייה זכאים לפיצוי מיפן. כעת מתכוונת טוקיו להוציא את קוריאה הדרומית מרשימת המדינות היכולות לרכוש ממנה מוצרים רגישים – החלטה שתפגע בשתי המדינות ובשרשרת האספקה העולמית של מגזר ההיי-טק. ואילו סיאול מאיימת לפרוש מהסכם לשיתוף פעולה מודיעיני בין שתי המדינות. פרופ' סלסט ארינגטון ופרופ' אדוארד יאו מזהירים, במאמר ב-Foreign Affairs, כי אם העימות לא ייפתר – עלולים להיפגע אינטרסים חיוניים של ארה"ב במזרח אסיה, במיוחד מול קוריאה הצפונית. אך למרות זאת, הבית הלבן אינו מגלה עניין של ממש בעימות – ששורשיו נעוצים הרבה אחורה, כאשר יפן הפכה דרום-קוריאנים לעובדי כפייה ודרום-קוריאניות לשפחות מין בזמן מלחמת העולם השנייה. כאמור, אירועים אלו גם היו הזרז המיידי לעימות הנוכחי. בית המשפט הקוריאני חייב את יפן לשלם 900,000 דולר לכל אחד מעובדי הכפייה לשעבר, אך ממשלת יפן הודיעה שאינה מקבלת את הפסיקה. לדבריה, בשנת 1965 היא העניקה לדרום למעלה מ-500 מיליון דולר ובכך סיימה את ההתחשבנות. היא קראה לחברות, שחויבו בתשלום, להתעלם מהפסיקה. בית המשפט הקוריאני הגיב בהקפאת נכסיה של אחת מהן. המחלוקת המשפטית התעוררה לאחר שנשיא קוריאה הדרומית, מון ג'י-אין, קיבל החלטה שנויה במחלוקת: הוא סגר את הקרן המשותפת שהקימו שתי המדינות בשנת 2015 לפיצוי שפחות המין. ההחלטה עוררה בטוקיו חששות לגורלם של הסכמים אחרים בין השתיים. היא איימה להגיב בדרישת ויזות ממבקרים דרום-קוריאנים ובהטלת מכסים על ייבוא ממנה. לאחר מכן הודיע ראש ממשלת יפן, שינזו אבה, על כוונתו לאסור ייצוא לדרום של שלושה כימיקלים החיוניים לייצור מוליכים-למחצה למסכים וסמארטפונים. תגובתה של סיאול: איום לפרוש מהסכם המודיעין ולחפש שווקים אחרים לייצוא שלה. ארינגטון ויאו מסבירים, כי העימות הצית את דעת הקהל בשתי המדינות – מה שמקשה על ממשלותיהן לסגת. בעבר סייע המגזר העסקי ביפן ובקוריאה הדרומית ליישב חילוקי דעות מדיניים, אך כעת אנשי העסקים והפוליטיקאים בדרום מאוחדים בהתנגדותם לצעדיה של טוקיו. אבה מצידו קורא לאחדות לאומית מול הדרום, והמגזר העסקי בהחלט עשוי להתייצב מאחוריו, מחשש לגל תביעות של עובדי כפייה לשעבר. כאמור, הסכסוך הזה עלול לפגוע גם בארה"ב. מלחמת סחר בין יפן לקוריאה הדרומית תזיק לכלכלה האמריקנית, בשל חשיבותה של תעשיית האלקטרוניקה הדרום-קוריאנית לשרשרת האספקה של מגזר ההיי-טק. הוא גם פוגע ביכולתה של וושינגטון לפעול מול קוריאה הצפונית, משום שהיא זקוקה ליפן ולדרום כדי לאכוף את העיצומים על הצפון. ואם קוריאה הדרומית תפרוש מהסכם המודיעין עם יפן, ייפגע המעקב אחרי פעולותיה של קוריאה הצפונית. מעבר לכך, סין עלולה לנצל את המריבה בין שתי בעלות בריתה החשובות ביותר של ארה"ב ולנסות לתקוע טריז ביניהן. ואולם, עד כה שלח ממשל טראמפ מסרים סותרים לגבי כוונותיו. שגריר ארה"ב בטוקיו קרא לשתיים לפתור את המחלוקת, אך בכירי הממשל – ובראשם היועץ לביטחון לאומי, ג'ון בולטון – לא העלו שום הצעה מעשית בעת ביקורם באזור בחודש שעבר. במקום זאת, בולטון דן בסיאול ובטוקיו בשיתוף פעולה עם מדינות אלו מול אירן. לדעת ארינגטון ויאו, למרות שטוקיו וסיאול יצטרכו להיות השחקניות הראשיות בפתרון המחלוקות, וושינגטון צריכה למלא תפקיד מאחורי הקלעים. עליה לדחוק בקוריאה הדרומית לפנות לבוררות ניטראלית בנושא תביעות הפיצויים, וביפן – שלא להטיל מגבלות על הסחר עם הדרום. הנשיא דונלד טראמפ אומנם נוהג להטיל ספק בחשיבותן של הבריתות בהן שותפה ארצו, אך עליו להבין שהאסטרטגיה האמריקנית בדרום-מזרח אסיה מחייבת את המשך שיתוף הפעולה בין יפן לקוריאה הדרומית.