חולים אמריקנים שאין להם ביטוח בריאות מספיק לרכישת תרופות יקרות, עשויים להיעזר בתוכניות הקרויות "תשלום משותף", המשלימות את החסר. המימון מגיע משני מקורות. האחד הוא גופי צדקה פרטיים, כמו הקרן של ביל ומלינדה גייטס, המעניקה מיליארדי דולרים למטרה זו. השני הוא גופי צדקה הנשלטים בידי חברות התרופות. בשנת 2016, האחרונה לגביה יש מידע, הוציאו 13 היצרניות האמריקניות הגדולות 7.4 מיליארד דולר למטרה זו.
באופן בלתי מפתיע, מציין אקונומיסט, הקרנות של החברות מממנות רק תרופות מתוצרתן. יש גם מבחן הכנסה לצורך קביעת הזכאות, אם כי לרוב הוא גבוה למדי (יחסית) – פי חמישה מקו העוני למשפחה. לקרנות הללו אסור לממן תרופות למי שזכאים לסיוע ממשלתי בתוכניות מדיקאייד (לחסרי יכולת) ומדיקייר (לזקנים).
לקרנות הללו יש השפעה משמעותית וגדלה; בשנת 2001 הן הוציאו 370 מיליון דולר, וכאמור – 15 שנה מאוחר יותר הסכום היה גבוה פי 20. הקרנות של החברות תורמות לרוב רק 10% ממחיר התרופה ואת היתרה אמורים לממן הביטוחים הרפואיים – מה שאומר שהכנסותיהן מהתוכניות הללו מסתכמות ב-74 מיליארד דולר בשנה, שהם כמעט רבע מן ההוצאה על תרופות בארה"ב.
החברות טוענות, כי הן מסייעות לחולים לרכוש תרופות שידם אינה משגת לקנות בלא סיוע זה. אבל בצירוף מקרים מוצלח, תוכניות הסיוע גם גורמות לכך שהחולים לא מחפשים תרופות זולות יותר. אקונומיסט מביא כדוגמה חולה הזקוק לתרופה להורדת כולסטרול ולהקטנת הסיכון למחלות לב. הוא יכול להשתמש ב"ליפיטור", תרופה אתית של פייזר, העולה 165 דולר לחודש. הגרסה הגנרית שלה, "אטורווסטיין", עולה רק עשרה דולרים לחודש. חולה שיש לו ביטוח בריאות, יקנה את התרופה הזולה יותר; מי שמקבל סיוע מקרן הצדקה, יבחר בתרופה של פייזר משום שמבחינתו היא חינם. "זו לא צדקה, זו הונאה", טוענת אדריאנה פו-ברמן מאוניברסיטת ג'ורג'טאון.
יש גם ראיות לכך שחברות התרופות מגדילות את היקף קרנות הצדקה מיד לאחר שהן מעלות את מחירי התרופות. כאשר מרטין שקרלי, לשעבר המנכ"ל של טורינג (שנשלח לכלא על הונאת ניירות ערך), העלה פי 50 את מחירה של תרופה מסוימת ב-2015, הוא גם תרם לקרן המממנת את רכישתה.
השלטונות בארה"ב מנסים לצמצם את ההשלכות של קרנות הצדקה על מחירי התרופות. קליפורניה אישרה ב-2017 חוק האוסר על הענקת הסיוע בכמה מצבים, למשל: אם חברת הביטוח של החולה מציעה חלופה זולה יותר שאושרה בידי מינהל התרופות והמזון, או כאשר הרכיב הפעיל של התרופה מצוי בגרסה זולה יותר שאיננה מצריכה מרשם.
גם רשות ניירות הערך בוחנת את הקרנות שמממנות חברות התרופות. קרן אחת מציעה אך ורק מימון לסוג מסוים של משכך כאבים המיועד לחולי סרטן; החברה המפעילה את הקרן מחזיקה ב-40% מנתח השוק של תרופה זו. משרד המשפטים כבר הגיש תביעות נגד כמה מן החברות על התנהלותן במסגרת הקרנות, וחברת יונייטד ת'ראפאוטיקס שילמה את הסכום הגבוה ביותר – 210 מיליון דולר. פייזר והחברה הדנית לונדבק שילמו סכומים קטנים יותר.
ויש עוד היבט: התרומות של החברות לקרנות הן הוצאה מוכרת לצורכי מס. הכרה כזאת קיימת בכל העולם, אך בארה"ב היא נדיבה במיוחד: חברות התורמות מוצרים בעין לטובתם של "נזקקים או חולים" יכולים לנכות סכום כפול מהשווי האמיתי של מוצרים אלו.
