המפגינים בהונג-קונג רוצים את מה שכבר יש לגרמנים, לצרפתים, לבריטים ולאמריקנים: דמוקרטיה, שלטון החוק, זכויות אדם. והם לוחמים על כך בנחישות. למרות שהם חיים הרחק במזרח, מטרותיהפ הן מערביות. אך מי יעזור להם? – שואל השבועון דר-שפיגל במאמר המערכת שלו. ניתן היה לצפות שהמערב יסייע להם.
גם מי שרוצה לקדם ערכים מערביים זקוק לכוח – צבאי, כלכלי, מתן דוגמא. אבל המערב לא ממש מצטיין בכל אלו. המאה ה-19 נשלטה בידי הבריטים, שלא היו מעוניינים בהפצת הדמוקרטיה אלא בשעבוד עמים כדי לנצל אותם. האסטרטגיה הזאת הצליחה גם בסין והונג-קונג הייתה במשך 150 שנה מושבה בריטית. במאה ה-20 עברה השליטה לידי ארה"ב, אחרי שתי מלחמות העולם, ובסופה של המאה נראה היה שהדגם הזה מאומץ בחלקים נרחבים של העולם.
זה היה לפני פחות מ-20 שנה, אבל אלו היה זמנים שונים לגמרי בעולם שונה לגמרי. מאז, נכשל המודל האמריקני באפגניסטן, בעירק ובאביב הערבי, אשר הוליך לקטסטרופה בסוריה. התוצאות היו כמעט תמיד איומות ונוראות. כלא אבו גריב בעירק ומחנה המעצר גוונטנאמו ביי סימלו את סיום העידן של ארה"ב כאות ומופת, טוען דר-שפיגל.
נוכחותו של
דונלד טראמפ בבית הלבן החמירה את המצב בצורה משמעותית. אין זה ברור האם הנשיא, שכל כך מעריץ את
ולדימיר פוטין ושי ג'ינפינג – עמיתיו הסמכותניים מרוסיה וסין – באמת תומך במודל הנורמטיבי של הדמוקרטיה האמריקנית. לא ברור האם הוא באמת מעריך את הדמוקרטיה, שלטון החוק וזכויות האדם. הוא חתר תחת נאטו, הארגון העומד בבסיס כוחו של המערב, וכעת אין כוח מוביל שיוכל להתערב בצורה החלטית כדי לתמוך בערכים המערביים.
החלום ולפיו אנגלה מרקל תוכל למלא את התפקיד שבדרך כלל שמור לנשיא ארה"ב, לא התגשם. מדיניות הפליטים שלה העלתה זמנית את התקוות של הליברלים מן האגף השמאלי במערב. אבל לגרמניה יש מעט מדי כוח צבאי מכדי שתוכל לתפוס את עמדת ההנהגה העולמית, ומרקל מעונינת יותר בהבטחת ייצוא הסחורות מאשר בייצוא ערכי המערב, במיוחד כאשר מדובר ביחסים עם סין. עד עכשיו היא נמנעה מלגנות בפומבי את סין על מעשיה בהונג-קונג.
גם איחוד האירופי – ארגון מערבי בעל כוח כלכלי – יש מעט השפעה עולמית. אין לו צבא, ומאז הברקזיט לא ניתן לראותו כדוגמה לדחייה ארוכת טווח של הלאומנות. כל זה אומר, טוען דר-שפיגל, שהיבט מדיניות החוץ של החלום המערבי הלך לעולמו אחרי 230 שנה. במצבו הנוכחי, לא מסוגל המערב לקדם ערכים נורמטיביים. יש מקומות בעולם בהם צוחקים עליו כאשר הוא מזכיר אותם ונאמר לו שיקשוט את עצמו תחילה – ובצדק.
הסכנה היא שאת החלל שנוצר ימלא המודל הסיני, והונג-קונג עלולה להיות השלב הראשון. אבל אובדן התקווה יהיה טעות חמורה. גם מי שאינו יכול לכפות, יכול ללחוץ. הוא יכול לפנות לשפיות הסינית. המערב שקט מדי לנוכח מה שמתחולל בהונג-קונג. המערב אולי שוב אינו יכול להיות מי שיבטיח את ערכיו במאה ה-21; הוא יכול לכל הפחות להגן עליהם.
