הנה שלוש אמירות נכונות: ארה"ב אינה במיתון כרגע, היא בהחלט יכולה להימנע ממנו בעתיד הקרוב, אך הסיכויים שתיכנס אליו גדלו משמעותית בשבועיים האחרונים. זהו המסר הברור של משקיעי האג"ח הבינלאומיים, למרות שלפי כל הסימנים – הכלכלה האמריקנית יציבה, כותב ניל ארווין בניו-יורק טיימס.
אם אכן יהיה מיתון בשנת 2020, כיצד הוא יתחולל? ארווין מפנה תחילה את תשומת הלב למלחמות הסחר של ארה"ב, בהובלתו של
דונלד טראמפ, נגד סין ומדינות אחרות. הללו הכניסו אי-ודאות לתהליך קבלת ההחלטות של המגזר העסקי. ההשקעות העסקיות פוחתות, למרות רפורמת המס הגדולה של טראמפ שהיטיבה בעיקר עם החברות. הממשלות מאבדות את יכולתן להתמודד עם מיתון, אם וכאשר.
מיתון לא מתחולל כאשר קורה משהו רע לכלכלה, כי דברים רעים קורים כל הזמן. מיתון מתחולל כאשר מתרחשות רעידות השולחות גלי הדף לרחבי העולם. התפקעות בועת הדוט.קום באה יחד עם 9/11 ושורה של שערוריות חשבונאיות. משבר שוק הדיור בארה"ב ב-2007 הפך למשבר גלובלי ב-2008 משום שבנקים בכל העולם הפסידו בתחום המשכנתאות.
נקודת המוצא העלולה להביא למיתון הבא, סבור ארווין, הוא הירידה בהשקעות בתעשיה האמריקנית. כאשר מנהלי חברות בוחנים את הסביבה לקראת הכנת תקציבי 2020, הם לא אוהבים את מה שהם רואים. הכלכלות של סין ושכנותיה נחלשות, בין היתר בשל מלחמת הסחר עם ארה"ב. הכלכלה האירופית מתנדנדת מזה שנים וברקזיט ללא הסכם ינחית עליה מהלומה קשה. ההשקעות בארה"ב בנכסים קבועים שלא למגורים כבר ירדו בשני רבעונים רצופים; קצב הגידול של התעשיה הואט בחמשת הרבעונים האחרונים.
מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין היא גורם משמעותי במיוחד. היא מקשה על חברות בינלאומיות רבות לתכנן את פעולותיהן, וחלקן החליטו להתיישב על הגדר ולא להשקיע. ממשל טראמפ מצליח הרבה יותר להחמיר מתחים מאשר לפתור אותם, ואיש אינו יודע האם יטיל מכסים וכמה ועל מה ולכמה זמן. וחשוב להדגיש, כי לא מדובר רק על חברות הסוחרות במישרין עם סין, אלא בהשלכות רוחב.
אם ההאטה תישאר רק נחלתן של ההוצאות העסקיות, התוצאה לא תהיה מיתון כולל. הוצאות הצרכנים מהוות למעלה משני שלישים מהמשק האמריקני, לעומת 14% בלבד להשקעות העסקיות. נכון לעכשיו, הצרכנים האמריקניים מוציאים כסף בהתלהבות ומתדלקים את הצמיחה. אבל יש כמה דרכים בהן קיפאון באמון העסקי עלול לפגוע גם בצריכה, מזהיר ארווין. בעיות בשוקי העולם עלולות לגרום לירידה באמון הצרכנים בארה"ב ולהימנעות שלהם מהוצאות. קיפאון במגזר העסקי עלול להוביל להימנעות משכירת עובדים, קיצוצי שכר וגם פיטורים – ובכך לפגוע במישרין בצריכה.
ועדיין, אם זה יהיה התסריט הכי גרוע – ארה"ב כנראה תימנע ממיתון. אבל כעת נכנסים לתמונה הסיכונים העלולים ליצור גלי הדף. אחד מהם הוא החובות של החברות, אשר גדלו מאוד בעידן הריבית הנמוכה – והן יתקשו לפרוע אותם אם הפעילות תואט. במצב כזה, עלול להתחולל גל של פשיטות רגל והוא יהפוך את ההאטה למשהו הרבה יותר גרוע.
מכפיל הסיכון הגבוה ביותר עלול לבוא מצידם של קובעי המדיניות. במיתונים קודמים היה לפדרל ריזרב מרחב תימרון משמעותי להורדת ריבית במטרה לעודד את הפעילות. לא הפעם: הורדת הריבית האחרונה העמידה אותה על 2% בלבד, לעומת 5.25% ערב המיתון של 2007. לבנקים מרכזיים אחרים יש אפילו פחות לאן לרדת.
במצב הפוליטי בוושינגטון – נשיא מקצין וקונגרס מפולג – לא סביר שיימצא מכנה משותף לתוכנית תמריצים כלכלית. בתחילת 2008 הגיע הנשיא
ג'ורג' בוש הבן להסכמה עם הדמוקרטים על הזרמה של 152 מיליארד דולר; קשה לראות את טראמפ והדמוקרטים של ערב בחירות 2020 מגיעים להסכמות דומות. השגת שיתוף פעולה בינלאומי תהיה קשה עוד יותר. בסתיו 2008 התכנסו שרי האוצר של 20 הכלכלות הגדולות ונלחמו יחדיו במשבר; במצב הגיאו-פוליטי הנוכחי זהו תסריט כמעט בלתי אפשרי. לכן, מסיים ארווין, השאלה הגדולה ביותר היא: אם אכן יהיה מיתון, האם ניתן יהיה להתמודד איתו בכלים המקובלים?
