ההסכם שנחתם (שבת, 29.2.20) בין ארה"ב לבין הטליבאן עשוי להוביל לסיומה של המלחמה באפגניסטן, הנמשכת מאז אוקטובר 2001, אך לא בהכרח לסיום המעורבות האמריקנית במדינה – סבור ניוזוויק.
ההסכם עצמו אינו מהווה ערובה מוחלטת ליציאת הכוחות האמריקניים וכוחות נאט"ו, שכן הנסיגה תלויה בעמידתו של הטליבאן בהתחייבויותיו ובשיחות בין הארגון לבין ממשלת אפגניסטן על הרכב הממשלה הבאה. אבל גם אם הכל יתממש כמתוכנן והכוחות המערביים ייסוגו בתוך 14 חודשים, אפגניסטן עדיין תזדקק לעזרה בינלאומית במשך שנים רבות – מה שאומר שאין לארה"ב ולבעלות בריתה דרך יציאה קלה.
אנדרו ווטקינס, מומחה לענייני אפגניסטן, אמר לניוזוויק: "המדינה האפגנית היא עדיין נסיונית במידה רבה ובגדר פרויקט הזקוק לסיוע ולתמיכה. זה לא ישתנה, ולא משנה מה יהיו התוצאות של השיחות בין הגורמים במדינה". יהיה זה אתגר משמעותי לממשל טראמפ, אשר במידה רבה כבר שקוע במערכת הבחירות לנשיאות, והוא יגבר ככל שהבחירות יתקרבו. לדעת ווטקינס, הבכירים באפגניסטן אינם מביאים בחשבון בצורה נכונה את השפעתה של הפוליטיקה הפנימית בארה"ב על מדיניותה כלפי ארצם.
חמיד חכימי, גם הוא מומחה בתחום, אומר שהבעיות העיקריות של אפגניסטן הן מבניות: אבטלה, פליטים, איכות הסביבה ועוד. "שלום באפגניסטן איננו אירוע אלא תהליך", הוא מדגיש. ירידה באלימות ודאי תפחית את הלחץ על תקציב המדינה האפגני, אך אין ספק שהמדינה לא תצליח לשרוד כישות פוליטית אם המערב ייצא ממנה ואיש לא יסייע לה בתחומי הממשל, הפיתוח והסיוע לתושבים.
חשש נוסף הוא שתהליך השלום דווקא יגרום לאלימות. נסיגת הכוחות המערביים עלולה לתת דחיפה לשלוחת דאעש במדינה, אשר תנסה למשוך לשורותיה לוחמים מאוכזבים של הטליבאן ולנצל את החלל הריק שייווצר. לוחמי טליבאן עלולים להידחף גם לקבוצות אופוזיציה אחרות, אשר ימשיכו את הלחימה נגד השלטון המרכזי. ההיסטוריה מלמדת, כי ארגונים כמו הטלביאן נוטים להתפורר אחרי הסכמי שלום. מדינות המערב יצטרכו להביא בחשבון סיכונים כאלו, כאשר ישקלו האם להפסיק את מעורבותן באפגניסטן – לצד ההשפעה הגוברת במדינה מצידן של פקיסטן, סין ורוסיה.
ווטקינס אומר שבבירה קאבול שוררת אופטימיות זהירה בעקבות חתימת ההסכם, אם כי משמעותו תהיה פחותה אם התהליך לא יתקדם במסלול שנקבע לו במישור הפנים-אפגני. חכימי מסכים: חשיבותו של ההסכם היא ביצירת המסלול, בעוד השגתו של שלום בר-קיימא בין הפלגים במדינה היא משימה מורכבת בהרבה.
הטליבאן סירב בעקשנות לקיים מו"מ עם הממשלה, אותה הוא רואה כבלתי-לגיטימית. המצב מורכב עוד יותר בעקבות הבחירות לנשיאות בספטמבר שעבר. הנשיא אשרף גאני טוען שניצח, אך יריביו אינם מקבלים זאת. לכן, בכלל לא ברור אפילו מי ירכיב את צוות המו"מ מטעם הממשלה. עצם הושבת שני הצדדים לשולחן המו"מ עלולה להיות משימה קשה, והתהליך כולו עשוי להימשך למעלה משנה. נושאים מרכזיים במו"מ יהיו שילובו של הטליבאן בממשלה ושאלתם של תיקונים בחוקה, והכל – תוך מציאת גשר בין המוסלמים הקיצוניים לבין המדינאים המתונים.
כל הצדדים יצטרכו לוותר כדי להגיע להסכם. הטליבאן יצטרך לשתף פעולה עם ממשלה שבעיניו היא בובה אמריקנית, ואילו קאבול וארה"ב יצטרכו לעבוד עם מי שהן מחשיבות כארגון טרור. הפיוס הלאומי באפגניסטן ושיקום המדינה יצריכו מעורבות בינלאומית משמעותית – וזו כלל אינה מובטחת, מדגיש חכימי.
