העולם טרם התמודד עם אתגר כמו הקורונה, המצריך הן מאבק רפואי מקומי והן שיתוף פעולה בינלאומי. נשיאי ארה"ב מאז מלחמת העולם השנייה נטלו את ההובלה במשברים דומים, אך לא
דונלד טראמפ. הוא בילה את שלוש השנים האחרונות בהחלשת המוסדות שבאמצעותם הנהיגה ארה"ב את העולם, וכך כמעט ואין תגובה עולמית למשבר – טוען ניקולס ברנס, שהיה תת-שר החוץ בממשל אובמה ושגריר ארה"ב לנאט"ו בממשל בוש הבן, במאמר ב-Foreign Affairs.
השפעות הקורונה בחיי אדם ובכלכלה עלולות להיות עצומות, ואין אפשרות להתמודד איתן בלא מנהיגות אמריקנית. באופן טבעי, מנהיגי מדינות מתמקדים קודם כל בנעשה בארצותיהם, אך המאבק בנגיף חייב להיות בינלאומי ובראשותן של המדינות החזקות ביותר – כפי שנעשה במשבר הפיננסי של 2008. פעולה כזו אינה אפשרית עם החזקה שבחזקות, ארה"ב, נעדרת מהתמונה.
לאורך מאות שנים נהנתה ארה"ב ממנהיגים כריזמטיים ובעלי חזון בזמנים של משבר גדול: ג'ורג' וושינגטון,
אברהם לינקולן, פרנקלין דלאנו רוזוולט. טראמפ אפילו לא מתקרב אליהם, טוען ברנס. אופיו מוביל אותו לפלג במקום לאחד. מדיניות החוץ של "אמריקה תחילה" דוחפת אותו לפעול לבדו. הוא אינו מסוגל להבין שארה"ב תהיה חזקה יותר אם תפעל יחד עם שותפיה ובעלות בריתה.
מאז החל משבר הקורונה, טראמפ כמעט ולא דיבר על שיתוף פעולה עם מדינות אחרות ולא קרא לשום פעולה בינלאומית מאוחדת. בשלוש השנים האחרונות הוא החליש את כל גופי הממשל שיכלו ליזום שיתוף פעולה שכזה: משרד החוץ, הסוכנות לפיתוח בינלאומי, הסוכנות לניהול משברים, צוות העבודה לבריאות במועצה לביטחון לאומי (אותו פיזר ב-2018).
ממשל טראמפ איבד זמן יקר מאז חודש דצמבר בהכנה להתמודדות עם הקורונה, אך עדיין לא מאוחר מדי לפעול בתחום הבינלאומי. ברנס קורא לממשל לשתף פעולה עם מנהיגים אחרים כדי להשיק מאמץ בינלאומי להתמודד עם האתגרים המשמעותיים ביותר של המגיפה, ולעשות זאת בשלוש רמות: המנהיגים הבכירים, מקבלי ההחלטות בכלכלה ובכירים בארה"ב וסין.
ברמת המנהיגים יש לפעול בקבוצת G20, אשר תקים צוות מעקב שיתמקד באתגרים הרפואיים והכלכליים. הצוות הזה צריך לכלול את טראמפ; נשיא סין, שי ג'ינפינג; הקנצלר אנגלה מרקל; ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי; וראש ממשלת יפן, שינזו אבה. עליהם לנהל שיחות וידאו שבועיות, כדי לבדוק את ההתקדמות ולפתור חילוקי דעות במאמץ הבינלאומי המשותף. עליהם למנות שרים שישוחחו מדי יום כדי לנהל את המשבר, לפתור בעיות מיידיות ולהכין תוכניות לטווח הארוך כדי להביא את המשבר לקיצו. [ראשי G20 קיימו שיחת וידאו ראשונה בסוף השבוע שעבר].
סדר היום של המנהיגים צריך להיות רחב ושאפתני. המשימה הדחופה ביותר היא להגיע להסכמה על החלפת מידע במהירות בין שירותי הבריאות, כך שכל המדינות יוכלו להעריך את המשך המגיפה. עליהם גם ליצור מנגנון להעברת ידע וציוד, במיוחד מארצות שיילכו ויחלימו לאלה שימשיכו להתמודד עם הקורונה; זה לא יקרה בלי לחץ מסיבי של טראמפ ושי. צעד נוסף: להקים צוות של מומחי בריאות בינלאומיים מובילים, שיבחנו מה עבד ומה לא עבד, כדי להיות מוכנים טוב יותר בפעם הבאה. G20 צריכה גם לתאם את המחקרים הרבים למציאת חיסון, ועל הממשלות לסייע בהסרת חסמים רגולטוריים בפני המחקר והייצור שלו.
קבוצת המנהיגים גם תוכל לתקשר טוב יותר לגבי הפעולות הנעשות ברמה הלאומית ושיש להן השלכות בינלאומיות. במקום מחלוקות בשל צעדים כאלו, יוכלו מנהיגי העולם למסור מסר מאוחד של נחישות להילחם בנגיף ולנצח אותו. אפילו הודעת סולידריות פשוטה יכולה לעזור; העולם צריך תקווה, והם יכולים לספק אותה.
כאשר הכלכלות הגדולות נעצרות, המנהיגים צריכים לפקח אישית על הפעילות ברמה השנייה – מקבלי ההחלטות בכלכלה. קבוצה זו צריכה לכלול את שרי האוצר ונגידי הבנקים המרכזיים של מדינות G20 ומדינות נוספות. משימתם צריכה להיות תיאום של הצעדים המוניטריים והפיסקליים שמטרתם להקל את חומרת המיתון שבדרך. יש גם בעיות מיידיות המצריכות פתרון, ובראשן המכסים הקיימים על ייבוא מוצרים רפואיים וציוד רפואי. זה לא יהיה קל כאשר הדחף הראשוני הוא להגן על הייצור המקומי, אך הוא חיוני כדי להציל חיי אדם – מדגיש ברנס. כמו-כן, יש להסיר זמנית את העיצומים המונעים סיוע רפואי לאירן, ונצואלה ו
קוריאה הצפונית.
לבסוף, על ממשל טראמפ למסד קשר הרבה יותר רצוף בין וושינגטון לבייג'ינג – בין הנשיאים, בין שרי החוץ ובין שרי האוצר. בתור שתי המעצמות הגלובליות העיקריות, סין וארה"ב חייבות לעשות הרבה יותר כדי לתאם את המאבק בהשלכות הקורונה ולספק מנהיגות. עד כה הן לא הצליחו לשים בצד את חילוקי הדעות ביניהן ולעבוד יחדיו; חוסר האמון והעוינות ביניהן רק גברו. לטובתן ולטובת העולם כולו, הן חייבות להתחיל לעבוד ביחד על פתרונות.
הרבה מונח על כפות המאזניים גם מבחינת היוקרה והאמינות של שתי המדינות. סין זוכה בצדק לשבחים על הריחוק החברתי שהנהיגה ועל הסיוע ההומניטרי שהעניקה לאיחוד האירופי ולמדינות נוספות, ולביקורת מוצדקת על הסתרת המידע בשלבים הראשונים של המגיפה ועל כך שאפילו היום היא אינה מוסרת אותו במלואו. ואילו טראמפ אפילו אינו מנסה להנהיג ברמה הגלובלית, ובכך גורם נזק לתדמיתה העתידית של ארה"ב. שתיהן צריכות לשנות את האופן בו הן פועלות ונראות.
ברנס מסכם: כדי שיהיה סיכוי לצאת בשלום מן המשבר, יש צורך במנהיגות ממוקדת, נחושה ויעילה ובשיתוף פעולה אמיתי בין טראמפ לבין מנהיגי העולם. בעידן של לאומנות ו"אמריקה תחילה", יש לומר בצורה הברורה ביותר: בכל תולדות האנושות לא היה אירוע שהמחיש בצורה כל כך חד-משמעית עד כמה כולנו, כל ה-7.7 מיליארד, קשורים זה בזה.