המחשבה המקובלת על הקורונה היא שהמרחק החברתי יימשך לאורך זמן. אם זה נכון – כותב דייוויד אהרונוביץ, בעל טור בטיימס הלונדוני – אפשר להיפרד מהקולנוע, מהתיאטרון, מהפאב, ממחלקת העסקים במטוס ומהחלל הפתוח במשרדים. כל אלו לא ייאסרו, אך רוב בני האדם לא ירצו להסתכן בהם והכל ייעשה און-ליין.
אהרונוביץ מבקש להציע מחשבה אופטימית בהרבה, בהתבסס על ההתנהגות אחרי השפעת הספרדית לפני מאה שנה. ניתן היה לצפות, שאחרי הטבח של מלחמת העולם הראשונה והמכה של השפעת הספרדית, שנות ה-20 של המאה ה-20 יהיו עשור של בנייה-מחדש כואבת, זהירות ושמרנות תרבותית. בפועל, קיבלנו את "שנות ה-20 השואגות": התפוצצות של יזמות תרבותית ואמנותית ומהפכה בגישות החברתיות.
סופרים כמו סקוט פיצג'רלד וארנסט המינגוויי חזרו מן המלחמה, התנתקו מקודמיהם ויצרו ספרות צינית אך כנה וחיה. פיצג'רלד גם המציא את הביטוי "עידן הג'ז": מיליוני אפרו-אמריקנים היגרו לערים ויצרו תרבות חדשה שבמרכזה מוזיקת הג'ז. היו גם תנועות אדריכליות חדשות – ארט דקו (בניין קרייזלר בניו-יורק שלדעת אברמוביץ' הוא היפה בעולם) ובאוהאוס. האקספרסיוניסטים של גרמניה חוללו מהפכה באמנות הוויזואלית – מהציור דרך הקולנוע ועד הקברטים. צרפת הייתה הבית לסוריאליזם.
בבריטניה זכה ריקוד הצ'רלסטון לפופולריות רבה, הנשים בספרות יצרו יושרה חדשה והנשים מן השורה זכו לעצמאות חדשה. הפרסומות הראו לפתע נשים נוהגות במכוניות, מטיסות מטוסים ואפילו מעשנות. בשנת 1929 בוטל האיסור על נשים לעשן בקרונות המסעדה ברכבות. החצאיות והשמלות התקצרו; קוקו שאנל נכנסה לתחום העיצוב והלבישה נשים בבדים שעד אז נועדו לגברים בלבד. הזוהר של עולם הסרטים הפך לזמין לכל. כל התופעות הללו נאבקו זו בזו, מדגיש אהרונוביץ. זו הייתה "מלחמת אזרחים תרבותית". קשה להימנע מן המסקנה, שמתוך המלחמה הגדולה והמגיפה הגדולה נוצרה דינמיקה תרבותית וחברתית, כאשר כוח החיים שיקם את עצמו.
בשנת 1.19 נסגרו בתי הקולנוע בערים ובעיירות מוכות המגיפה בארה"ב. אירועים גדולים בוטלו. הפנים כוסו במסיכות. המרחק החברתי הונהג מעצמו, כי הכל הבינו שהשפעת עוברת מאדם לחברו. אבל הבידור ההמוני ביותר – הקולנוע – לא רק שרד את השפעת, אלא גם פרח. בתוך חודשים נבנו בתי קולנוע בני 1,200 מושבים. בשנת 1930 מנתה ארה"ב 123 מיליון תושבים – שביקרו בקולנוע 90 מיליון פעמים בשבוע.
התקווה הסבירה שלי – מסיים אהרונוביץ – היא שאותו הדבר יקרה הפעם. שהעננה שירדה על חיינו תפוזר בידי דורות צעירים יותר של אוהדי ספורט, צופי סרטים, חובבי פסטיבלים, אוהבי אמנות – ושיחד עם גיבוריהם הם שוב ישנו את העולם. היכונו לשנות ה-20 השואגות של המאה ה-21.