לפני ארבעה חודשים נראו סיכוייו של דונלד טראמפ לנצח בבחירות ב-3 בנובמבר טובים מתמיד. הוא דילג בקלות מעל משפטו בסנאט, שיעור התמיכה בו התקרב ל-50% - השיעור שהספיק לג'ורג' בוש הבן ולברק אובמה לזכות בכהונה שנייה – והאבטלה הייתה בשפל של 50 שנה. ואילו אצל הדמוקרטים נראה ברני סנדרס הסוציאליסט כמועמד המוביל.
מאז הכל התהפך. הקורונה פרצה, תבעה 110,000 קורבנות והפכה 30 מיליון אמריקנים למובטלים – לפחות זמנית. לאחר מכן פרצו המהומות סביב הירצחו של ג'ורג' פלויד. ואילו המועמד הדמוקרטי הוא ג'ו ביידן, סגנו המתון והאהוד של אובמה. אפילו בשיאו, בחודש פברואר, פיגר טראמפ אחרי ביידן ב-5% בסקרים הארציים; כעת הפער עומד על 8%. הסקרים במדינות המפתח מתארים תמונה דומה: ביידן מוביל לא רק במערב התיכון, אלא גם בפלורידה ואריזונה. גם מדינות בהן טראמפ ניצח בקלות ב-2016 – כמו ג'ורג'יה, טקסס, אויהיו ואייווה – הפכו לתחרותיות.
אם הבחירות היו מתקיימות היום, ביידן היה זוכה בניצחון מוחץ. אבל נותרו עוד למעלה מארבעה חודשים – יותר זמן מכפי שחלף מאז משפטו של טראמפ. נראה גם, כי בעוד ביידן מתקרב לתקרת מספר האלקטורים בהם הוא יכול לזכות, לטראמפ יש אפשרות רבה לשוב ולזכות בתמיכה שאיבד. ייתכן שהמיתון הגיע לתחתיתו ומעכשיו המצב ישתפר. ביידן עלול להצטייר כבעל גישה קשוחה לפשיעה וכך להיפגע מהמחאה על מותו של פלויד. במבט-על שכזה, הסיכויים כרגע הם 55-45 לטובת ביידן.
ואולם, ניתוח מעמיק הביא את אקונומיסט (12.6.20) לצפות, כי סיכוייו של ביידן לנצח עומדים על 82%. העיתון השיק את מודל סטטיסטי ראשון מסוגו לחיזוי תוצאות הבחירות, אותו הוא מבטיח לעדכן מדי יום. נצחונו המפתיע של טראמפ ב-2016 גרם לתחזיות הבחירות להיראות מטופשות, מודה אקונומיסט, אך למודלים סטטיסטיים – לעומת סקרים – יש היסטוריה של דיוק. אף סקר ב-2016 לא צפה שטראמפ ינצח, אבל מודלים רבים העניקו לו סיכוי של עד 30%.
המודל של אקונומיסט נבנה בסיוע שני מדענים מאוניברסיטת קולומביה – אנדרו גלמן ומרלין היידמנס. מטרתו היא להתאים את דפוסי ההצבעה מן העבר לנסיבות ההווה. ניתוח הסיכוי לניצחון מבוסס על השאלה, עד כמה בעבר ניצחו מועמדים שהיו במצב הזה. אם המגמות ישתנו משמעותית – המודל ייכשל, מבהיר אקונומיסט. עם זאת, בחירתו של טראמפ לימדה, כי רוב הבוחרים מתייחסים אליו כמו אל כל מועמד רפובליקני אחר.
הניתוח מתחיל בגורמים מבניים המעצבים את הבחירה: שיעורי תמיכה גבוהים של הנשיא מסייעים למועמדים ממפלגתו; מצב כלכלי טוב מסייע לנשיא המכהן, אם כי הקיטוב הפוליטי המעמיק צמצם אלמנט זה; הבוחרים נוטים לתת לאותה מפלגה את השלטון לשמונה שנים לכל היותר. גורמים אלו היו לטובתו של טראמפ ב-2016, משום שאובמה סיים את כהונתו, ועד לפני שלושה חודשים נראה היה שהם פועלים לטובתו גם הפעם. אולם המיתון בשל הקורונה גורם לכך שגורמי היסוד פועלים נגדו.
קשה לדעת עד כמה המצב הנוכחי יפגע בטראמפ בקלפיות, מדגיש אקונומיסט. שום נשיא מכהן מאז מלחמת העולם השנייה לא ניצב מול משבר כלכלי שכזה. מצד שני, מיליונים צפויים לחזור לעבודה עוד לפני הבחירות. ולא בטוח שהבוחרים יטילו על טראמפ את האחריות למיתון, שנגרם בשל מגיפה; שיעור התמיכה בו עודנו גבוה מהשפל שרשם ב-2017. המודל של אקונומיסט מביא בחשבון את הנעלמים הללו ולכן מתייחס למיתון הנוכחי כגרוע ב-40% מזה של 2008 ולא גרוע כפליים כפי שמלמדים המספרים היבשים. בחישוב זה, ביידן עתיד לזכות ב-53% מהקולות.
ואולם, גורמי היסוד הם רק נקודת המוצא; סקרים מלמדים על הציבור מיישם אותם. סקרים מועדים להטיות, הרבה מעבר לטווח הטעות שלהם, והתוצאות מושפעות גם מדרך עריכתם (בטלפון או ברשת), מההרכב הדמוגרפי של המדגם ומהדרך שבה הם מנסים לצפות מי יצביע בפועל. המודל של אקונומיסט אינו מעריך את הסקרים כבודדים אלא כקבוצה, ומשתמש במודל סטטיסטי כדי לשקלל את ההשלכות של גורמי ההטיה והטעות וכך להסביר את ההבדלים בתוצאותיהם. לבסוף, המודל משלב את ממוצע הסקרים עם גורמי היסוד, תוך שהוא מעניק משקל הולך וגדל לסקרים ככל שמתקרב מועד הבחירות.
נכון לעכשיו, המודל מבוסס יותר על גורמי היסוד. הוא נותן לטראמפ סיכוי של 5% בלבד לזכות ביותר קולות מאשר ביידן, אך קרוב ל-20% סיכוי לזכות בבחירות בכל זאת – על-ידי ניצחון בחבר האלקטורים, בדיוק כמו לפני ארבע שנים. כאמור, רוב הסיכויים הם שזה לא יקרה; הסקרים מעניקים יתרון לביידן במדינת המפתח פלורידה ובמעוז הרפובליקני אריזונה. במצב הנוכחי טראמפ לא יכול לנצח, אבל אם הוא יצליח לצמצם את יתרונו הארצי של ביידן ל-4% בלבד, המרוץ יהיה צמוד בהרבה, ביידן ינצח במניין הקולות אבל ההתמודדות במישור האלקטורים עשויה אפילו להסתיים בתיקו. הדבר הכי טוב כרגע מבחינתו של ביידן, הוא להריץ את השעון לאחור.
