כאשר השתולל הגל הראשון של הקורונה, הממשלות במדינות העשירות שפכו כסף למשקיהן כמעט ללא אבחנה. התפוקה קרסה, והמהירות וההיקף של ההזרמות תאמו את החששות מפני הבאות. כעת, כאשר יש הקלה במגבלות וסימנים להתאוששות כלכלית, הוויכוח הפוליטי הוא בשאלה האם, מתי וכיצד להפסיק את מדיניות הסיוע היקרה הזאת. הגדלת דמי האבטלה בארה"ב תסתיים ב-31 ביולי, תוכנית הסיוע בבריטניה תסתיים בסוף אוקטובר. ומה אז?
העצה של אקונומיסט: בתור התחלה יש להכיר בכך שהמדיניות המרחיבה עובדת. סיוע פיסקלי נרחב הוא יעיל בצורה בלתי רגילה. שום דבר לא יכול היה למנוע את הנזק של עצירת הפעילות, אבל הגדלת דמי האבטלה והצ'קים ששלח הממשל הביאו לכך, שההכנסה של משקי הבית בארה"ב באפריל השנה הייתה גדולה ב-12% מאשר אשתקד, למרות שהאבטלה הגיעה לשיא של 90 שנה. ואילו שיעור העוני בארה"ב ירד מאז תחילת השנה. ואילו בבריטניה שיעור האבטלה לא עלה מאז ינואר.
עם זאת, ההתאוששות שבירה: הנגיף מתפשט במהירות ברוב ארה"ב, והתפרצויות מקומיות נרשמות גם במדינות בהן מספר המקרים יורד. גם בלי סגר מלא, עלייה בתחלואה תחליש את ההתאוששות. אז מדוע לא להמשיך בתוכניות הסיוע? סיבה אחת היא המחיר העצום: המדינות העשירות הזרימו יחדיו 10% מהתוצר שלהן, כאשר שליש מהכסף שימש לסבסוד עבודה או לפיצוי למי שפוטרו. הגרעונות במדינות אלו יהיו דו-ספרתיים עוד לפני סוף השנה. גם אין היגיון בהקפאת הכלכלה לזמן רב מדי. החיים בעשור הקרוב יהיו שונים מאשר אשתקד: יותר סחר אלקטרוני ועבודה מרחוק; ירידה בתעבורה האווירית; דילול הלקוחות בפאבים. עובדים ייאלצו לעזוב ענפים שנפגעו בצורה קשה ולמצוא עבודות חדשות.
בעוד הממשלות מתמודדות עם מציאות זאת, צצים הרבה רעיונות גרועים – טוען אקונומיסט. ממשלת צרפת הודיעה בחודש שעבר שתאריך בשנתיים את תוכנית הסיוע שלה. שר האוצר הבריטי, רישי סונאק, הודיע על קיצוץ במע"מ בענפי האירוח והפנאי, ועל שוברים להנחות במסעדות בחודש אוגוסט. כמה כלכלנים קראו להעניק סובסידיות לשכר בענפים שנפגעו בצורה הקשה ביותר.
במקום מתנות וגימיקים, הדרך הנכונה להתקדם תלויה בסיוע שכבר קיים. ארה"ב הגדילה את דמי האבטלה ב-600 דולר לשבוע. הפחתתם כאשר האבטלה מעל 10% תהיה אכזרית, אך הם גורמים לכך ששלושה-רבעים מהמובטלים מקבלים כעת יותר מכפי שהשתכרו. הפתרון הוא להתאים את הקצבאות לקצב הירידה באבטלה, כך שהכסף יועבר למי שנפגעים בצורה הקשה ביותר – כולל מן הגל השני.
באירופה הסיכון הוא שמעסיקים ועובדים ייתקעו לזמן ארוך מדי ביחסים בלתי מועילים. הדרך כאן היא לצמצם את קצבאות החל"ת, המכסות בצרפת למעלה מ-80% מהשכר. את העודף יש להעביר לדמי אבטלה, שאינם כובלים את העובד למעסיק הספציפי. כך פועל ביטוח האבטלה הגרמני בשגרה.
אקונומיסט מסכם: יהיו עוד התפרצויות של הנגיף וקשה לדעת עד כמה הן יפחידו את הצרכנים. לכן, גם כאשר הממשלות מצמצמות את הסיוע, עליהן להיות מוכנות להגדילו שוב. בשלב הראשון המטרה הייתה לזרוק כסף למשק. כעת המטרה היא להשתמש במקורות כדי לאפשר לעובדים לעבור את תגובת המגיפה ולהתאים את עצמם לעולם חדש ואמיץ.
