כאשר מתבוננים על דוכני העיתונים ועל לוחות השידורים ברוב מזרח אירופה, לא ניתן לנחש שהעיתונות שם מצויה במשבר. אבל בפועל, גל של פופוליזם ודיכוי מונע כמעט לחלוטין ביקורת על הממשלות במדינות אלו. הממשלות הבלתי-ליברליות שוב אינן זקוקות לעיתונים משלהן; הן מצאו דרך מתוחכמת יותר לחנוק את העיתונות החופשית – מתריעה האנה סמית, כתבת טיימס באיסטנבול.
התעמולה החדשה נמצאת בידיים פרטיות, כנועה לנוכלים ומוצפת במזומנים. המצב בטורקיה: חמישה מבין ששת ערוצי הטלוויזיה העיקריים ו-70% מהעיתונים הלאומיים כוללים אף ורק תוכן חדשותי פרו-ממשלתי, למרות שכמעט כולם בבעלות פרטית. הסיבה: לבעלים יש אינטרסים גם בתחומים אחרים והם רוצים לשאת חן בעיני רג'פ טאיפ ארדואן. כלי תקשורת ביקורתיים נרכשו ועיתונאים נדרשו לבחור בין יישור קו לבין התפטרות. מי שסירבו להימכר מצאו את עצמם מתמודדים בבתי המשפט עם טענות מפוברקות בתחום הכספי. עיתונאים שהמשיכו להתנגד נכלאו.
בסרביה משתמשת ממשלתו של אלכסנדר ווצ'יץ' בתקציבי הפרסום כדי להפעיל לחץ, כאשר היא קונה שטחי פרסום לחברות ממשלתיות רק באמצעי תקשורת אוהדים. בהונגריה התפטרו יותר מ-70% מעיתונאי "אינדקס", העיתון העצמאי הגדול האחרון, לאחר שעורכו פוטר; טייקון המקורב לוויקטור אורבן רכש בתחילת השנה את השליטה בחברה השולטת על הפרסום בעיתון. אותה תמונה קיימת בבולגריה, אלבניה, פולין ויוגוסלביה-לשעבר, מספרת סמית. רוב אמצעי התקשורת הללו עוסקים בזוטות, ביניהן הם מפזרים תשבחות לממשלה.
רוב הקוראים יודעים שזה זבל. המכירות צונחות כאשר עיתון עצמאי הופך לשופר ממשלתי, ונתוני התפוצה והצפייה כלל אינם מתפרסמים. אבל הבעיה איננה במה שאנשים יכולים לקרוא או לראות, אלא במה שנמנע מהם. בעיתונות הזאת כמעט ואין תחקירים ואין דור חדש של עיתונאים. העיתונות האופוזיציונית המועטה נדחקת לקיצוניות השנייה, והופכת ללא יותר מאשר שופר נגדי.
אם יש פה ושם אמצעי תקשורת העוסקים בתחקירים, פיותיהם נסתמים בכוח. בחודש שעבר פתחה סרביה בחקירה בחשד להלבנת הון בידי עשרות אמצעי תקשורת ועיתונאים, כולל אלו שחשפו את מחדלי הממשלה במאבק נגד הקורונה. הפרלמנט הטורקי אישר חוק לרגולציה של הרשתות החברתיות, כך שניתן יהיה להסיר פוסטים "מעליבים" – ובכך להשתיק עיתונאים שעברו לפייסבוק.
למרבה האירוניה, את החלל ממלאים אמצעי תקשורת שבשליטת המשטרים הסמכותניים עצמם. סוכנות הידיעות ספוטניק, שבבעלות הקרמלין, מנהלת ערוצים מקומיים בטורקיה ובבלקנים, המספקים דיווח הוגן על חדשות פנים – לצד תעמולה בעד ולדימיר פוטין. RT, ערוץ הטלוויזיה באנגלית של הקרמלין, ומקבילו הטורקי TRT מציעים משרות משתלמות בחו"ל לעיתונאים.
אם הללו יחליפו אמצעי תקשורת עצמאיים באמת, התוצאות יהיו חמורות – מזהירה סמית. רוסיה משתמשת במאחזיה בבלקנים כדי להעביר תעמולה וסיפורים כוזבים למערב. נאט"ו ניהלה מבצע סייבר במונטנגרו לקראת הבחירות בארה"ב בניסיון לחסום את ההתערבות הרוסית, אבל היו אלו עיתונאים חוקרים באזור שחשפו קודם לכן את המתרחש. עיתונאים אלו ועמיתיהם עוקבים גם אחרי הסחר בבני אדם הכרוך בהגירה לאירופה ואחרי השימוש לרעה בכספים שמקציב האיחוד האירופי למדינותיהם.
עיתונות חוקרת היא יקרה, ומושכת רק חלק קטן מתשומת הלב הניתנת לסיפורים פופוליסטיים או לרכילות על ידוענים. המודל העסקי הקיים הופך אותה לחסרת יכולת קיום, אפילו במקומות בהם התקשורת איננה תחת מתקפה. סמית קוראת לבריטניה – עם עזיבת האיחוד האירופי והארגון מחדש של סיוע החוץ שלה – להזרים משאבים לעיתונות החופשית במזרח אירופה בטרם היא תקרוס לתמיד.
