בימים אלו של חודש ספטמבר, ניו-יורק היא בדרך כלל פקק תנועה אחד גדול: עשרות מנהיגים ומאות מלווים נוהרים לעצרת האו"ם. העצרת השנה אמורה הייתה להיות חגיגית, לציון 75 שנה לארגון – אבל אז הגיעה הקורונה והיא הפכה במידה רבה לווירטואלית. האווירה שונה לחלוטין מן האופוריה ששררה בדיוק לפני 75 שנה בסן פרנסיסקו, מדווח אקונומיסט.
במושב הנעילה של אותה ועידה, שיבח הנשיא הארי טרומן את 50 המדינות המייסדות, אשר השכילו להניח בצד את חילוקי הדעות ביניהן לטובת "אחדות ברורה של נחישות: למצוא דרך לסיים מלחמות". מאז התרחב האו"ם ל-193 חברות, הקים אין-ספור גופים מתמחים ויצר ביורוקרטיה נרחבת. הוא עמד מאחורי הסכם פריז בנושא האקלים, פעל להצלת האנושות מרעב ושלח מיליון חיילים לכוחות שלום.
אבל, בהתחשב במצב העולם, אין סיבה למסיבה. המזכ"ל אנטוניו גוטרס החליט שלא לערוך מסיבה גדולה, אלא לנצל את יום השנה ל"שיחה גלובלית": עריכת סדרה של סקרים ומפגשים, שהניבו את הדוח שכותרתו "The future we want, the United Nations we need",
אשר פורסם בתחילת השבוע (21.9.20). העולם חושב את מה שהאו"ם ציפה לשמוע: שהעדיפות הראשונה בכל מקום – ובצורה בלתי מפתיעה בזמן מגיפה – היא לקבל גישה לצרכים בסיסיים כמו בריאות, תברואה וחינוך. במבט לעתיד, הדאגה הגדולה ביותר היא שינויי האקלים, לצד זכויות האדם, סיום עימותים, מאבק בעוני והפחתת השחיתות. במשאל און-ליין שערך האו"ם אמרו 87% מן המשיבים, כי שיתוף פעולה בינלאומי חיוני כדי להתמודד עם האתגרים הנוכחיים.
למרות שהתמיכה באו"ם ברחבי העולם משמעותית, היא אינה אחידה. סקר של מכון פיו שנערך בחודשים יוני-אוגוסט, כי ב-14 המדינות העשירות שנבדקו יש רוב של 63% בעלי דעה חיובית על האו"ם, לעומת 33% בעלי דעה שלילית. יפן יוצאת דופן: 55% עם דעה שלילית לעומת 29% בלבד עם דעה חיובית – ירידה של 18 נקודות האחוז לעומת השנה שעברה. בארה"ב התמיכה באו"ם נותרה יציבה – 62% - אך יש הבדלים פוליטיים ניכרים: 85% מהדמוקרטים לעומת 39% בלבד מן הרפובליקנים. פער דומה קיים בשאלה האם על ארה"ב לשתף פעולה עם מדינות אחרות: 83% מהדמוקרטים השיבו בחיוב, לעומת רק 27% מהרפובליקנים.
לדעת אקונומיסט, הקורונה היא דוגמה רבת-עוצמה בצורך בשיתוף פעולה בינלאומי – לחלוק מידע, לשתף בדרכי טיפול ולהבטיח שהחיסון יחולק בצורה יעילה. כך גם שינויי האקלים, והחל מסייבר ועד החלל – ניהול עולמי הופך ליותר ויותר חיוני. אבל הקריאה לרב-לאומיות באה בזמן בו דווקא הלאומיות מתגברת בחלקים רבים של העולם. היריבות בין המעצמות הגדולות משתקת את מועצת הביטחון, ומבנהו של האו"ם עדיין משקף את העולם של 1945 במקום את זה שבו הודו, מדינות אפריקה ואחרים דורשות יותר השפעה.
קיימת הכרה נרחבת בצורך ברפורמות. גוטרס רוצה שהדרג הפקידותי יהיה יותר יעיל ופתוח, ושימצא דרכים לשתף ארגונים לא-ממשלתיים, ארגונים איזוריים, עסקים וצעירים בדיוני האו"ם. גוטרס גם הבטיח "להכניס חיים חדשים בדיונים על רפורמות במועצת הביטחון". אך למרבה הצער, כאשר מדובר במוקדי הכוח של האו"ם, האינטרסים הקיימים הופכים את השינוי לבלתי אפשרי. במובן זה, צורת העצרת של השנה היא בהחלט מייצגת: כמוה, גם הרפורמות יהיו וירטואליות.
