לא בטוח שהדמוקרטיה האמריקנית יצאה בריאה ושלמה מבחירות 2020, משום שהתעלולים של דונלד טראמפ בניסיון לחתור תחת התוצאות עלולים להפוך לנוהג. אבל טראמפ לא הצליח לגנוב את הבחירות, למרות שניסה לעשות זאת במה שפרשנים הגדירו כהתקפה המסוכנת ביותר על הדמוקרטיה האמריקנית מאז מלחמת האזרחים. הבחירות השנה חשפו כשלים מהותיים בשיטה האמריקנית, אבל גם מבליטות את היסודות המבניים שמקשים לגנוב את התוצאות – מנתח גארדיאן, המונה חמישה כאלה.
1. הביזור. אין רשות מרכזית המפקחת על הבחירות בארה"ב, שכן הן מפוצלות ל-50 המדינות והעיר וושינגטון. הבחירות בכל מדינה מנוהלות בידי המחוזות ובידי האיזורים שבתוך המחוזות. האמריקנים מצביעים בצורה מקומית, באלפי איזורי בחירה, הספירה היא מקומית והדיווח הוא מקומי. המספר העצום של המעורבים בתהליך הופך תיאום וקונספירציה לבלתי אפשריים. לאחר הבחירות הופכות התוצאות המקומיות לזרמים, ההופכים לנהרות ולאחר מכן לשיטפון. איש אינו יכול לבלום אותן. בכל בחירות יש נסיונות לדכא את ההצבעה ויש אי-סדרים, אבל הטוטליות של ההצבעה והשקיפות של ספירת הקולות יוצרים כוח אדיר.
2. שיעור ההצבעה. הוא הלך וירד, אבל השנה זינק בצורה חדה. ברק אובמה קיבל ב-2008 שיא של 69.5 מיליון קולות. הפעם קיבל טראמפ 74 מיליון קולות – וג'ו ביידן קיבל 80 מיליון. השיא הקודם של מספר הקולות לשתי המפלגות היה 130 מיליון; השנה המספר יהיה גבוה בקרוב ל-20%. טראמפ יצר שיעור הצבעה חסר תקדים, בעדו ונגדו. אי-אפשר לגנוב את הבחירות כאשר אלו הם המספרים.
3. יושרה ושקיפות. בניגוד לטענותיו הכוזבות של טראמפ, הבחירות לנשיאות ארה"ב אינן קורבן להונאה, שיבוש הספירה או אי-סדרים משמעותיים אחרים. הדבר נובע בחלקו מעבודה מאומצת של פעילים. ההצבעה נמשכה למעלה מחודש בעיצומה של מגיפה, עם מספר חסר תקדים של מצביעים בדואר. אף עורך דין של טראמפ לא העז לטעון בבית המשפט שהייתה תרמית, למרות השקרים בהם הציף טראמפ את הטוויטר שלו. ספירה ידנית של 5 מיליון קולות בג'ורג'יה שינתה את התוצאות ב-1,200 קולות – נתון טיפוסי לספירות מחדש, שאינן מובילות לשום שינוי משמעותי.
4. בתי המשפט. קמפיין טראמפ שכר במדינות המפתח עורכי דין מן השורה הראשונה, אבל כולם נכשלו בצורה מחפירה. בשש מדינות המפתח הם הגישו 43 תביעות, מתוכן כבר נדחו 35 ורק אחת שולית התקבלה. בין השופטים שזרקו מכל המדרגות את התביעות, היו כאלו אותם מינה טראמפ. אחד מהם היה השופט סטיבן גרימברג מג'ורג'יה, אשר דחה על הסף תביעה של הקמפיין לבלום את אישור התוצאות במדינה. הוא ציין, כי לא שמע שום נימוק מדוע היא הוגשה שבועיים לאחר הבחירות וברגע האחרון לפני האישור הרשמי.
מינוי אחר של טראמפ, השופט ניקולס רנג'אן מפנסילבניה, דחה עוד לפני הבחירות תביעה של טראמפ נגד ההצבעה בדואר. ואילו עמיתו מתיו בראן, שהיה פקיד במפלגה הרפובליקנית, אמר על תביעה שהוגשה לאחר הבחירות, כי היא התבססה על טיעונים משפטיים חסרי יסוד ועל האשמות ספקולטיביות, ללא כל הוכחה. "בארצות הברית של אמריקה לא די בכך כדי לבטל אפילו קול אחד, שלא לדבר על כל הקולות במדינה השישית במספר תושביה. עמנו, חוקינו ומוסדותינו דורשים יותר".
5. התקשורת. למעט הקונגרס, התקשורת היא אחד המוסדות הכי פחות אהובים בארה"ב. היא נחלשה בצורה חמורה מאוד בעשור האחרון בשל אובדן הרבה מאוד עיתונים מקומיים, בעוד שירותי תעמולה פסבדו-עיתונאיים (כמו ברייטברט, ניוזמקס ו-One America News) הממומנים בידי מיליארדרים שמרנים העניקו לטראמפ סיוע יקר ערך. אך תקשורת חזקה ועצמאית עודנה רכיב חיוני בדמוקרטיה האמריקנית. בהעדר גורם מפקח מרכזי, הוטל על התקשורת להכריז על המנצח.
כאשר נעשים נסיונות לשבש את ההצבעה וללחוץ על פקידי הבחירות, התפקיד שלה הוא להצביע על כך. כאשר הנשיא מפיץ טענות שקריות על הונאה בבחירות, מוטל עליה לבדוק ולהסביר מה אמת ומה כזב. טראמפ יצא מכליו כאשר פוקס הכריזה על נצחונו של ביידן באריזונה, אבל בכך הוכיחה הרשת – לפחות בליל הבחירות – את עצמאותה. כל הרשתות הפגינו ריסון בכך שהמתינו והכריזו על המנצח בכל מדינה רק כאשר התוצאה הייתה ברורה – ולאחר מכן היו נחרצות כאשר העובדות אפשרו זאת.
