שני הסיפורים הגדולים בבריטניה ב-2020, הקורונה והברקזיט, התפתחו במקביל בלא השפעה של ממש זה על זה. אך כמו בפרק הסיום של מותחן טלוויזיוני משובח, גם הם נפגשים לבסוף בימים אלו ומאיימים לנתק את בריטניה מן היבשת – מדווח אקונומיסט (22.12.20).
האירוע המאחד אותם הוא גילוי המוטציה החדשה של הקורונה, הנחשבת למדבקת במיוחד, ואשר הוביל מדינות רבות באירופה ומחוצה לה לאסור כניסת נוסעים מבריטניה – בדיוק כאשר השיחות על הסכם הסחר בין בריטניה לאיחוד נכנסות לימיהן האחרונים. המוקד הוא מחוז קנט שבדרום-מזרח אנגליה, בו התגלתה המוטציה ובו שוכן נמל דובר דרכו עוברים 90% מתנועת המשאיות בין בריטניה לאירופה.
הנמל התכונן לבעיות שיתעוררו מ-1 בינואר בהעדר הסכם עם האיחוד, אבל הן צצו קודם: ב-20 בדצמבר הוא נסגר בשל סגירת הגבול הצרפתי, ולמחרת הגיע תור המשאיות בדרך אליו לאורך של כמה קילומטרים. ההשפעות יהיו הרבה יותר נרחבות. גם אם הגבולות והנמל ייפתחו, נהגים צרפתים רבים מסרבים להיכנס לבריטניה. הקונים הבריטיים עלולים להיתקל במחסור במוצרים המגיעים מן היבשת, כולל ירקות ופירות טריים.
שלושה מרכיבים יוצרים כעת "חג מולד מן הגיהנום" בבריטניה. הראשון הוא אופיו של נגיף הקורונה, לו יש נטייה לעבור מוטציה ונראה שזאת שהתגלתה מדבקת הרבה יותר מן הנגיף המקורי. איש אינו יודע האם מקורה בבריטניה או שהתגלתה בשל יעילות המדענים הבריטים, אך התפשטותה אילצה את הממשלה להדק את המגבלות בלונדון ובסביבתה, וכאמור הובילה מדינות אחרות לאסור על מגע עם בריטניה.
השני הוא אופי המו"מ על הברקזיט. עברו 4.5 שנים מאז שבריטניה החליטה לפרוש מהאיחוד, חלפה שנה מאז הסכם הפרישה, נותרו רק עשרה ימים לתום תקופת המעבר – והמחלוקות נמשכות. שתי הסוגיות העיקריות הן זכויות הדיג האירופיות במימי בריטניה וכיצד להבטיח שממשלת בריטניה לא תעניק לחברות מקומיות סובסידיות שיתנו להן יתרון על פני חברות אירופיות. שני הצדדים רוצים הסכם אבל שניהם אינם מוכנים להתקפל. בהעדר הסכם, הסחר ההדדי יספוג מכסים של עשרות אחוזים והרבה עבודת ניירת.
לבסוף, ממשלתו של בוריס ג'ונסון הפגינה אופטימיות יתר שבסופו של יום תרמה למשבר. ג'ונסון ידוע כמי שנרתע מלבשר בשורות רעות ולכל אורך השנה הבטיח שהכל יסתדר, ולכן לא הכין את הבריטים לאפשרות שזה לא יקרה. הוא התמהמה בהטלת הסגר בחודש מארס, בהפעלת מערך הבדיקות ובתגובה למוטציה החדשה. ממשלתו הבטיחה שוב ושוב שהסכם הברקזיט יהיה "הקל ביותר בתולדות האנושות" ושכל הקלפים בידיה. בהתחשב בפגיעה שתספוג בריטניה בהעדר הסכם, זה היה כזב – אך הממשלה האמינה בכך מספיק כדי להגיע אל פי התהום ואולי ליפול לתוכו.
אקונומיסט מסיים בנימה צינית: למרות שפרק הסיום עשוי להיות בלתי נעים לרוב הבריטים, הוא עדיין עשוי להתגלות כחדשות טובות מבחינת הממשלה. אם משבר הקורונה ומשבר הברקזיט יתמזגו לתוהו ובוהו אחד גדול, היא תמיד תוכל להאשים את הצרפתים – היעד הקל בכל פעם שבבריטניה יש בלגן.
