עורכי דין, בנקאים ויועצים מקצועיים באירופה ובארה"ב אפשרו מעשי שחיתות באחת המדינות העניות ביותר בעולם. זוהי הטענה המרכזית של התביעה בשווייץ, במשפטו של המיליארדר הישראלי בני שטיינמץ שנפתח השבוע (11.1.21) בז'נבה. לטענתה, שטיינמץ שילם במשך חמש שנים מיליוני דולרים ל-מאמדי טורה, אשתו של נשיא גינאה דאז, לנסנה קונטה, תמורת קבלת זיכיון למכרת עפרות הברזל סימנדו.
בשנת 2016 חשף הקונסורציום הבינלאומי של עיתונאים חוקרים את מסמכי פנמה, אשר גילו חלק מפרטי הפרשה, וכעת הוא מדווח בפירוט על האישומים. שני נאשמים נוספים הם פרדריק סילין, יועצו לשעבר של שטיינמץ, וסנדרה מרלוני-הורמאן, מנהלת של חברת ייעוץ שעבדה עבור שטיינמץ. לטענת התביעה, השניים זייפו מסמכים והשתתפו במזימת השוחד. סניפי בנק וולס-פארגו בפלורידה ופילדלפיה, סניף ג'יי.פי מורגן בלונדון וחברת עורכי הדין הפנמית מוסאק-פונסקה (שעמדה במרכז מסמכי פנמה), העניקו שירותים שאפשרו את העברת השוחד, נטען בכתב האישום.
"למשפט הזה יש חשיבות עצומה, כי רק לעיתים מאוד רחוקות מנהלי חברות עומדים לדין על שיטות שוחד קלאסיות", אומר העיתונאי דניאל בלינט-קורטי, שחקר את הפרשה במשך שנים. "אנשי מקצוע בתחומי המשפט, הפיננסים ויחסי הציבור ממלאים תפקיד מרכזי בעסקות מושחתות". התביעה כבר הודיעה, כי תבקש עונשי מאסר של עד עשר שנים אם הנאשמים יורשעו.
שטיינמץ מכחיש את ההאשמות נגדו. "להאשמות אין בסיס עובדתי וחוקי", אומר סניגורו, מארק בונה. "שטיינמץ מעולם לא שילם ל-טורה", הוסיף, באומרו שהיא גם לא הייתה נשואה לקונטה באותה עת. סניגורו של סילין, ז'אן-מארק קרניס, אמר כי מרשו לא היה מעורב במעשי שחיתות וזיוף כלשהם. עורכת דינה של מרלוני-הורמאן, קורין הררי, סירבה להגיב.
התובעים טוענים, כי בשנים 2012-2005 השתתף שטיינמץ בתוכנית שמטרתה להבטיח ולהעניק "הטבות" לקונטה וטורה. האחרונה הייתה אז אשתו הרביעית של הנשיא ו"בעלת השפעה רבה בסביבתו" ו"התערבה בצורה ישירה ואישית בפרויקט של קבוצת שטיינמץ בגינאה". טורה אינה נאשמת אלא עדה. לטענת התביעה, היא קיבלה כ-10 מיליון דולר דרך רשת של חברות במקלטי מס וחשבונות בנק בישראל, איי בהאמה, שווייץ וארה"ב. בשנת 2011 היא קיבלה 500,000 דולר דרך חשבון בבנק וולס-פארגו במיאמי. חברת BSGR של שטיינמץ השתמשה גם בחשבונות בג'יי.פי מורגן בלונדון ובסוסייטה ז'נרל בפריז, טוענת התביעה.
מסמכי פנמה גילו, כי טורה קיבלה ייפוי כוח לחברת מטינדה פרטנרז באיי הבתולה הבריטיים. התביעה בשווייץ טוענת, כי חברה בשם כמעט זהה חתמה על הסכם עם BSGR וחברה אחרת במקלט מס, פנטלר אחזקות, באיי הבתולה. שתי החברות הוקמו בסיועו של מנהל עושר שווייצרי, אלברט בילמן. BSGR חתמה על חוזה כוזב עם פנטלר בגינאה, שהציג אותה כשותפה במיזם המכרה. בפועל, טוענת התביעה, פנטלר שימשה כצינור להעברת השוחד ל-טורה. כך למשל, מטינדה חתמה על הזמנה כוזבת למנועים של חברת קטרפילר ככסות לשוחד.
בשנת 2006, במקביל לתשלום השוחד הראשון ל-טורה לטענת התביעה, יצר בילמן קשר עם שלוחת מוסאק-פונסקה בז'נבה כדי להקים את מטינדה. הוא ביקש ממשרד עורכי הדין הפנמי להעניק ל-טורה ייפוי כוח לפעול ולחתום בשם החברה. הוא ביקש ממוסאק-פונסקה לרשום חברת נאמנות על-פי החוק הפנמי כבעלת המניות של מטינדה. התביעה טוענת, כי טורה הייתה הבעלים האמיתית של מטינדה. בילמן גם סייע כאמור להקים את פנטלר וידעה שהיא מקבלת כסף מחברה שבשליטת שטיינמץ. הוא אומר בתגובה, כי לא היה לו קשר עם BSGR או עם טורה.
עוד טוענים התובעים, כי למרלוני-הורמאן היה תפקיד מפתח בפרשה וכי היא סייעה להעביר ל-טורה 8.5 מיליון דולר כאשר ניהלה את חברת Onyx Financial Advisors. חברה זו העניקה את שירותיה לחברת BGSR, כפי שמלמדים אלפי מסמכים שנחשפו בתחקיר מסמכי פנמה. הללו מראים, כי למרלוני-הורמאן היו קשרים מסועפים עם מוסאק-פונסקה. על-פי כתב האישום, היא סייעה להכין חוזה כוזב על "שכירת יאכטה" ב-500,000 דולר; חלק מן הכסף היה למעשה שוחד ל-טורה.
שמה של מרלוני-הורמאן נקשר גם לפעילות ברומניה – שם, בתיק נפרד, נדון שטיינמץ בהעדרו לחמש שנות מאסר באשמת שוחד. לטענת התביעה, היא סייעה לזייף מסמכים על עסקת נדל"ן ברומניה ב-9 מיליון אירו, שהייתה בפועל גם היא חלק מהשוחד. עוד נטען, כי היא סייעה לזייף מסמכים לפיהם חברה מניו-יורק, טרפליי בלנורדף רכשה קרקע באזור שנודע במתחמי הספא בהם נהג לבלות הרודן הרומני, ניקולאי צ'אושסקו. הבעלים האמיתי של טרפליי בלנודרף היה שטיינמץ ובפועל לא נרכשה שום קרקע, נאמר בכתב האישום. "מטרת זיופם של מסמכים אלו הייתה להסתיר מהבנקים והרשויות את העובדה, כי שטיינמץ הורה על כל התשלומים ומימן אותם", טוענת התביעה. לדבריה, חלקם עברו בבנקים שווייצרים ושימשו לשחד את טורה.
