כאשר החל פיתוחו של הטיל הבין-יבשתי Minuteman III, לינדון ג'ונסון היה נשיא ארה"ב ובטלוויזיה שודרה העונה הראשונה של "מסע בין כוכבים". כאשר נכנס לשימוש ב-1970, הוא היה המתקדם ביותר מסוגו: כל טיל יכול היה לשאת שלושה ראשי נפץ נפרדים, שלכל אחד מהם הייתה עוצמה גדולה פי עשרה מזו של הפצצה שהרסה את הירושימה. יובל מאוחר יותר, 400 טילים כאלו עודם מצויים בשימושה של ארה"ב – חלק מהמלאי של 1,457 טילים המותרים על-פי הסכם New START עם רוסיה.
Minuteman III הוא אחד משלוש הרגליים ההולכות ומחלידות של הנשק הגרעיני האמריקני. רגל נוספת היא המפציצים האסטרטגיים: הוותיק שבהם, B-52, הוא בן 66 – מעבר לגיל הפנסיה. הצעיר שבהם, B-2, תוכנן בשלהי שנות ה-70 וייצא משימוש בעוד כעשור. הרגל השלישי היא הצוללות; הדגם הוותיק ביותר, אוהיו, יחגוג בנובמבר את יום הולדתו ה-40. תחליפים מצויים בדרך: B-21 יטוס לראשונה בשנה הבאה, וצוללות מדגם קולומביה יפליגו בתוך עשור. אבל העתיד של הטילים לוט בערפל, מדווח אקונומיסט.
בתיאוריה, מחליפו של Minuteman III נמצא בצנרת. בנובמבר שעבר זכתה נורת'רופ-גרומן בחוזה של חיל-האוויר ב-13.3 מיליארד דולר לפיתוח טילים שייכנסו לשימוש ב-2029 ויפעלו עד 2075. אבל לא כולם בטוחים שזה רעיון טוב. משרד התקציבים של הקונגרס העריך לפני שנתיים, כי תוכנית ממשל טראמפ למודרניזציה של הנשק הגרעיני תעלה 494 מיליארד דולר ושהטילים לבדם ינגסו 61 מיליארד דולר מתוך הסכום. מבקרי התוכנית תוהים, מדוע צריך לתקוע על הקרקע טילים יקרים, אם המטוסים והצוללות יכולים לעשות את העבודה.
תומכי הטילים אומרים, שהתשובה מתחלקת לשלושה חלקים. האחד: טילים יכולים להגיב בצורה המהירה ביותר. למטוסים לוקח זמן להמריא, עם צוללות עלולים להיות קשיי תקשורת; טילים אפשר לשגר בתוך דקות. טילים יכולים להנחית מכה מקדימה על בסיסי האויב ולמנוע ממנו להכות ראשון. לעומת זאת, בלעדיהם יצטרך האויב לפגוע בחמש מטרות בלבד – שלושה שדות תעופה ושני נמלים – כדי לשתק את היכולת הגרעינית של ארה"ב.
השני: הטילים הם תשובה לפריצות דרך טכנולוגיות, כמו אמצעים לאיתור צוללות או הגנה אווירית. השלישי: אם רוסיה תרצה לפגוע באתרי הטילים האמריקניים, יהיה עליה להשתמש בכמה ראשי נפץ בבת אחת, נשק שהסכם New START אוסר להחזיקו, כדי לחסל מצבור בודד. לכן, המצבורים הם "מגנט" שיחייב את הרוסים להשתמש בחלק משמעותי מהטילים שלהם ויקל על הצוללות והמפציצים האמריקנים.
מתנגדי הטילים אינם משתכנעים, מציין אקונומיסט. הסבר ה"מגנט" תופס רק אם ההנחה היא שרוסיה תכה ראשונה. גם בלי מצבורי הטילים, לארה"ב יש מספיק עוצמה אווירית ותת-ימית כדי להרוס את רוסיה כחברה מתפקדת. ומאחר שאסור לטילים אלו לטוס מעל רוסיה, יהיה זה מסוכן להשתמש בהם נגד סין או קוריאה הצפונית בלא להבטיח שיתוף פעולה מצד ולדימיר פוטין.
הוויכוח הזה מתנהל גם בזירה הפוליטית. הקונגרס אישר אשתקד את התקציב למודרניזציה של הכוח הגרעיני, כולל הטילים, למרות הסתייגויותיהם של כמה מבכירי הדמוקרטים. שר ההגנה הנכנס, לויד אוסטין, הביע תמיכה בתוכנית בשימוע לקראת אישור מינויו, וכך גם סגניתו, קתלין היקס. אבל שניהם אמרו, כי הנשיא ג'ו ביידן הוא שיחליט לגבי חידוש הטילים. ההערכה היא, שביידן לא יבטל את תוכנית חידוש הטילים, אבל אולי יחליט על משהו באמצע, כמו שדרוג של טילי
Minuteman III - מה שיקנה זמן למו"מ עם רוסיה על הסכם לקיצוץ במספר הטילים וראשי הנפץ.
מה שברור הוא, טוען אקונומיסט, שמצב הרוח הגרעיני משתנה. המצע הדמוקרטי אשתקד יצא נגד הסתמכות היתר של ארה"ב על נשק גרעיני, כולל נשקים חדשים בזבזניים. הכוונה הייתה לא רק לטילים הבין-יבשתיים, אלא גם לשורה של תוכניות אחרות, כמו ראשי נפץ לצוללות, פצצות למטוסים וטילי שיוט. השאלות עולות לא רק מצד השמאל וקבוצות המתנגדות לנשק הגרעיני, אלא גם מצד מישל פלורנוי, מומחית מוערכת שהייתה מועמדת לשרת ההגנה בממשל ביידן. היא הצביעה החודש על החשיבות הגוברת של טכנולוגיות בלתי גרעיניות, כמו סייבר וטילים קונבנציונליים, שלדעתה מצריכים מענה לפני תוכנית חידוש הטילים היקרה.
