סין מעמידה הלוואות של עשרות מיליארדי דולרים למגזר הטכנולוגיה שלה. היא מקטלגת את התחומים בהם ארה"ב ומדינות אחרות ימנעו ממנה גישה לטכנולוגיות חיוניות. וכאשר מנהיגיה פרסמו בשבוע שעבר את תוכניותיהם הכלכליות החשובות ביותר, הם הציבו יעד ברור: להיות מעצמת-העל היזמית מספר אחת בעולם. מתוך הנחה שממשל ביידן ימשיך לאתגר של עלייתה הטכנולוגית של סין, מנהיגיה מסלימים את תוכניותיהם לפעול בכוחות עצמם – החל מטלפונים סלולריים וכלה במנועי סילון, מדווח ניו-יורק טיימס.
סין כבר הודיעה על תוכנית שאפתנית דומה ב-2015, אך אינה עומדת ביעדיה. יותר ויותר מדינות מודאגות מעוצמתה הכלכלית הגוברת, ושאיפתה של בייג'ינג לעצמאות טכנולוגית הפכה לדחופה יותר. תוכנית החומש החדשה (5.3.21) מגדירה את ההתקדמות הטכנולוגית כסוגיה של ביטחון לאומי ולא רק של התפתחות כלכלית, וזאת בשונה מהתוכנית הקודמת.
התוכנית מתחייבת להגדיל מדי שנה ב-7% את ההוצאה למו"פ, הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי. שיעור זה גבוה מן הגידול בתקציב הביטחון, העומד על 6.8% לשנה, והוא מעלה את הסיכוי לתחרות בסגנון המלחמה הקרה בין סין לבין ארה"ב. התוכנית באה לאחר ארבע שנים בהן הנשיא דונלד טראמפ הגביל את גישתן של כמה מחברות הענק הסיניות לטכנולוגיה אמריקנית, ובנושא זה הנשיא ג'ו ביידן אינו חלוק עליו. המסקנה מבחינת סין היא, ששוב אין היא יכולה להסתמך על אספקה יציבה של טכנולוגיות מערביות שיניעו את צמיחתה הכלכלית.
הדרך ל"פסגת העולמית של הטכנולוגיה", כפי שמתאר הנשיא שי ג'ינפינג את שאיפותיה של ארצו, רצופת מהמורות. סין לא עמדה בחמש השנים האחרונות ביעד של הקצאת 2.5% מהתוצר למו"פ. היא מתקשה במיוחד בתחום השבבים, בהם תלוי רוב הייצור שלה בתחום האלקטרוניקה, ונאלצת לייבא את רוב השבבים להם היא זקוקה, למרות שהשקיעה עשרות מיליארדי דולרים בתחום זה.
במובן מסוים, תוכנית החומש הנוכחי היא מיתוג מחדש של קמפיין "תוצרת סין 2025", שנועד להפוך את סין למובילה בכמה מענפי הטכנולוגיה עד אותה שנה ולהביא לכך שב-2025 סין תייצר 70% מהרכיבים שהיא צורכת. התוכנית עוררה חששות בקרב שותפות הסחר של סין ותרמה ליצירת מלחמת הסחר בינה לבין ארה"ב. העימות בין השתיים הסלים במשך למעלה מעשור, במיוחד לנוכח הטענות האמריקניות על מבצעי ריגול ופצחנות סיניים שנועדו להשיג מידע טכנולוגי אמריקני. בשבוע שעבר, ממש במקביל לפרסום תוכנית החומש, נחשפה פריצה שעשתה שימוש במערכות הדוא"ל של מיקרוסופט והמיוחסת לפצחנים סינים.
הסינים מצידם הדגישו בשבועות האחרונים את הסכנה של "נקודות חנק", כלשונם – נקודות בהן ארה"ב שולטת בטכנולוגיות חיוניות. שר התעשיה וטכנולוגיית המידע, שיאו יקינג, הודיע על בדיקה של 41 תחומים, כדי לאתר את הנקודות בהן השליטה האמריקנית עלולה לגרום להתפרקות שרשרת האספקה הטכנולוגית בעיתות חרום. הסינים מלווים את הרטוריקה במעשים ובכסף: הבנק הסיני לפיתוח הודיע בשבוע שעבר שהוא יעניק הלוואות של 60 מיליארד דולר ל-1,000 חברות לצורך "יזמות אסטרטגית" ושגייס 30 מיליארד דולר להשקעות בתחום השבבים. מהנדס סיני טען לאחרונה, כי ארצו תוכל ליצור מערכת מחשוב משלה, אשר תהיה שילוב של מערכות דמויות אינטל, מיקרוסופט ואורקל.
הפוסט מדגיש, כי שרשרת האספקה הטכנולוגית עודנה מורכבת מאוד וגלובלית לחלוטין, וכי התערבות-יתר בשווקים עלולה לגרור השלכות בלתי צפויות. מאבק בין ארה"ב לסין בתחום השבבים כבר גרם בעבר למחסור בהם ופגע לאחרונה בתעשיית הרכב. שתי המדינות אינן יכולות להגיע מיד לעצמאות מוחלטת בטכנולוגיות-העל הדרושות כדי לקיים משק וצבא מודרניים. במקום מאבק ישיר מתפתח מאבק עקיף, בו שתי המדינות מנסות להשיג במדינות שלישיות את מה שהן קונות כיום זו אצל זו.
במקביל, חברות ברבות מבעלות בריתה של וושינגטון שמחות להיכנס לשוק הסיני במקום חברות אמריקניות הנוטשות אותו. צעדים כאלו מתסכלים את ביידן, שהציב את סין כאתגר מספר אחת בתחום מדיניות החוץ. השיחה הראשונה בין ביידן לבין שי נמשכה שעתיים, והבית הלבן מסר שהיא כללה דיון על "שיטות הכפייה וחוסר ההוגנות של סין בתחום הכלכלי". ביידן גם הבהיר, כי ארה"ב צריכה לעמוד בקצב הסיני בהשקעות בתשתיות, כולל התמיכה בענפי הטכנולוגיה ומכוניות חשמליות.
