בשחר העידן הדיגיטלי צפה
ביל קלינטון, שהשילוב בין הקפיטליזם לאינטרנט עשוי להוביל לליברליזציה בסין. הוא טעה. פקידי המפלגה הקומוניסטית מוכיחים בשני העשורים האחרונים, כי עם שרירים מספיק חזקים – אפשר להכניע גם את האינטרנט, קובע אקונומיסט. הסינים מפעילים צבא של צנזורים, אנשי המשטרה החשאית ותועמלנים, ומכריחים את חברות האינטרנט להעסיק אלפים המוחקים בתוך שניות דעות ותמונות.
עם זאת, קלינטון לא טעה לחלוטין. המדינה נמצאת פחות מבעבר בחייהם של הסינים מן השורה. בכמה תחומים מתקשה המפלגה לשמר את המונופול שלה. בענף העיתונות היא אפילו מעודדת את העיתונים הרשמיים, כמו צ'יינה דיילי, להקים שלוחות שיתחרו בעיתונים המסחריים. אזרחים מעזים לפעמים לדווח בעצמם על המתרחש ולפקפק בגרסה הרשמית של האירועים – אבל לעיתים קרובות משלמים מחיר של פיטורין ואף כליאה.
מגזר הבידור הוא הפתוח ביותר באופן יחסי, בשל התחרות המשמעותית ובמיוחד זו המקוונת, אך בגדול – שליטת המפלגה עודנה הדוקה. לפני דור אחד, נהנו תחנות הטלוויזיה ומפיקי הסרטים הממשלתיים ממונופול מוחלט, למעט כמה יצרני וידאו פרטיים. המונופול הזה נעלם, במיוחד בשל חדירת הסמארטפונים. התופעה הזו מדאיגה מאוד את השלטון. בתחילת החודש קרא ראש הממשלה, לי קגיאנג, ליותר פעילות ציבורית בתחום התרבות, תחת הכותרת של "תרבות סוציאליסטית מתקדמת".
ארבעה ימים לאחר מכן החלה הממשלה לאכוף רשימה של 15 פעילויות, העלולות להביא להשעיית שחקנים, מוזיקאים ואמנים אחרים למשך שנה ואף יותר. הרשימה כוללת מ"העלבת הכבוד הלאומי" ועד נהיגה בשכרות והימורים. היא באה בנוסף לאיסורים שכבר חלים, כגון האיסור להציג יחסים חד-מיניים, יחסים מחוץ לנישואין, עישון וכשפים. הרגולטורים בטלוויזיה ובקולנוע גם מנסים למנוע הצגה של עושר ומעמד, לנוכח חוסר השוויון המשמעותי במדינה.
אפילו האינטרנט עוזר לצנזורים, ממשיך אקונומיסט. קשה כיום להיות מפורסם בסין. בשבועות הראשונים של 2021 התאחדו בלוגרים מובילים, התקשורת הממשלתית ואזרחים מן השורה למתקפה עזה על ידוענים רבים והכריחו אותם להתנצל כמעט על כל דבר. הרשימה כוללת שחקנית שהואשמה שנטשה אני תינוקות שנולדו בפונדקאות בארה"ב וקומיקאית שהשתתפה בפרסומת סקסיסטית ללבני נשים. התנצלות נוספת באה מצידה של שחקנית קומית, שהואשמה שהצטלמה בתמונה הפוגעת בנשים; ורוכב סוסים טיבטי בן 20 שצולם מעשן, לאחר שרק זמן קצר לפני כן הפך לשגריר רצון טוב של עירו בזכות מראהו וחיוכו המבויש.
ותיקים בענף הבידור בסין אמרו לאקונומיסט, כי ידידים ידועים שלהם נוטלים תרופות נגד דיכאון והסבירו מדוע. בעבר הכוכבים הופיעו רק כאשר יצרו סרט חדש; כעת, כמו במערב, המעריצים עוקבים אחרי כל פרט בחייהם ומצפים מהם לשלמות. אמנים מוכרים רואים מאות מתחרים נוצרים מדי שנה בתחרויות כשרונות. במדינה בה אסור למתוח ביקורת על השלטון, התנפלות על הידוענים היא שסתום ביטחון – במיוחד כאשר הללו באמת מרגיזים, למשל אם הם מעלימים הכנסות או מנצלים לרעה את מעמדם. עם כל כך הרבה סרטי מלחמה ודרמות מתקתקות, רק הרווח חשוב – והספונסרים בורחים ברגע שיש סימן לבעיה כלשהי.
למפלגה הקומוניסטית שוב אין מונופול על הבידור, אבל היא עדיין כותבת את החוקים. מגזרי האינטרנט והתרבות של סין, המנותקים מן העולם ב-firewalls ובשל הפיקוח, הפכו לקרטלים המתגמלים את הנאמנים והצייתנים. די בכך כדי להעניק לצנזורים את כל הכוח לו הם זקוקים.
