החיים בבריסל הפכו למעניינים לדיפלומטים הבריטים מאז השלמת הברקזיט. זה החל כאשר בריטניה סירבה להעניק לנציגות האיחוד האירופי בלונדון מעמד של שגרירות. לאחר מכן התעוררו חילוקי דעות עם הנציבות בנוגע להסכם על המעבר בין שני חלקי אירלנד. ואז הגיעה מלחמת החיסונים והצדדים החליפו האשמות על צביעות.
אקונומיסט מסביר, כי כאשר פרשה מן האיחוד, היה על בריטניה להחליט האם תנהג כמו שווייץ או כמו טורקיה. מדינות השוכנות ליד הגוש הכלכלי הגדול בעולם צריכות להחליט האם להכיר בעליונותו או להילחם בה. לשווייץ יש מערכת מורכבת של הסכמים עם האיחוד, הם רוטנים על עליונותו אבל משלימים איתה. לטורקיה יש מערכת יחסים פשוטה – מעטפת מכס המאפשרת מעבר חופשי יחסית של טובין – אך רג'פ טאיפ ארדואן נאבק נגד האיחוד בכל הזדמנות אפשרית.
ראש הממשלה הקודמת, תרזה מיי, דגלה במודל השווייצרי ואמרה שבריטניה תנסה להשפיע מבחוץ על האיחוד, אליו תהיה קשורה בשורה של תחומים – החל ממדיניות החוץ וכלה באבטחת מידע. אבל בוריס ג'ונסון בחר בגישה הטורקית. הוא הוביל את בריטניה להסכם סחר חלול למדי עם האיחוד, הוא רואה את האיחוד כיריב והדיפלומטים שלו הולכים בעקבותיו.
בריטניה חשפה בשלב מאוחר את הצד המרדני שלה. לאחר שהצביעה ב-2006 בעד עזיבה, היא המשיכה לפעול לפי כללי האיחוד ולהשתתף בפעולותיו. כעת הטון שונה. במהלך השיחות הקשות שקדמו לפרידה הסופית ב-31.12.20, הנציגים הבריטים ענדו סיכות דש של היוניון ג'ק. ראש צוות המו"מ, דייוויד פרוסט, אמר להם להיות "מנהיגים ולא עכברים". האיומים לפרוש בלא הסכם הושמעו שוב ושוב. כך בדיוק פועלת טורקיה של ארדואן במגעיה עם האיחוד.
שני הצדדים אינם רוצים או אינם צופים שותפות הדוקה יותר בקרוב. בריטניה שמחה להתקוטט עם האיחוד, כי היא אינה מסכנת הרבה; לכל היותר היא עלולה להיקנס. האיחוד יכול לעכב הסכמות חשובות, כמו למשל פעילות של חברות ביטוח ומנהלי נכסים בריטיים בתחומו, אך פקידים בריטים כבר אמרו שהסיכוי להסכמות הוא אפסי. אין סיכון בנסיגה מהצעה שאיש אינו מתכוון להסכים לה, כפי שיכולה ללמד טורקיה. היא ביקשה ב-1987 להתקבל לאיחוד, היא יודעת שסיכוייה להתקבל אינם קיימים ומתנהגת בהתאם.
הגאוגרפיה היא הגורל באירופה. כל הצדדים תקועים זה עם זה, בין אם ממשלותיהם ירצו בכך ובין אם לאו. שווייץ מחליקה את חילוקי הדעות במו"מ קבוע עם האיחוד, ומסתובבת סביב הכל – מתנועה חופשית של בני אדם ועד סודיות בנקאית – בשיחות בלתי נגמרות. העובדה שהיא מדינה קטנה בלב היבשת, מובילה את שווייץ לפשרות.
טורקיה היא מקרה שונה לגמרי: בבריסל היא לא נחשבת לממש-אירופית, היא קטנה מכדי להציב אתגר וגדולה מכדי להתעלם. בקיצור, היא בעמדה שבריטניה יכולה להזדהות איתה. בניגוד לשווייץ, בריטניה וטורקיה הן בעלות ברית צבאיות של האיחוד וחברות בנאט"ו. הבעיות האסטרטגיות הבוערות ביותר של האיחוד, כולל צפון אפריקה הבלתי-יציבה ורוסיה המאיימת, ייפתרו טוב יותר אם בריטניה וטורקיה יהיו לצידו.
עם זאת, מדגיש אקונומיסט, האיחוד עלול לגלות שבניית יחסי עבודה עם בריטניה תהיה קשה יותר מאשר עם טורקיה. בשורה התחתונה, טורקיה לא ממש מעניינת את האיחוד כל עוד היא יציבה. במקרה של בריטניה, שני הצדדים צריכים שלאחר יהיו חיים קשים. האיחוד צריך שמצבה של בריטניה מחוצה לו יהיה הרבה יותר קשה מאשר בתוכו, כדי להראות ליתר החברות שעדיף שלא ללכת בעקבותיה. האפשרות של משק גדול ומצליח עם השקפת עולם שונה מן הצד השני של התעלה, אינה נוחה לאיחוד. ואילו מבחינת בריטניה, הכאב הכרוך בברקזיט חייב להיראות משתלם, ויהיה קל יותר להוכיח זאת אם האיחוד יסבול מבעיות. לכן, היחסים בין הצדדים ימשיכו להיות בלתי משעממים.
