ברק אובמה עמל קשות להותיר את חבילת הסיוע שלו למשק על טריליון דולר; ג'ו ביידן פתח את נשיאותו עם חבילה של 2 טריליון דולר ומתכנן חבילה של 3 טריליון דולר נוספים. אובמה ניסה לשווא במשך חודשים להגיע להסכמה עם הרפובליקנים; ביידן הנהן לעברם ואז פעל בלעדיהם. אובמה חשב שמדיניות טובה תמכור את עצמה; ביידן בנה את החבילה סביב צעדים אותם קל להסביר ולהבין.
החודשים הראשונים של ממשל ביידן נותנים לדמוקרטים הזדמנות נדירה לפעול במהירות בגזרה רחבה, יותר מאשר לפני 12 שנים. רבים מבכיריו עבדו בבית הלבן של אובמה, וצוות ביידן מתנהג כמעט כאילו חזר לעבודה לאחר שבתון ארוך וממשיך בנקודה בה הפסיק אובמה בלא הצורך בעקומת למידה – מנתח וושינגטון פוסט. עידן טראמפ היה התגשמות סיוטיהם הגרועים ביותר של הדמוקרטים: נשיא שרובם ראו כסמכותני ומסוכן לעתידה של ארה"ב. מאוחדים בחשש מפני הישנותו של עידן זה, הדמוקרטים אומרים שהם פועלים להפוך את מה שרבים בממשל ומחוצה לו רואים כמשגים ואכזבות בשנותיו של אובמה.
במסיבת העיתונאים הראשונה שלו בשבוע שעבר, חזר ביידן שוב ושוב על הצורך להזיז דברים – כמעט כאילו הוא הקבלן הראשי בפרויקט בנייה. "נשכרתי לפתור בעיות", אמר ביידן. אבל גישה זו מלווה בסיכונים, אומרים בשתי המפלגות. חלק מבוגרי אובמה המצויים בבית הלבן של ביידן הם אלו שהתקשו בהבנת המציאות הפוליטית ב-2009; התמקדות בהימנעות מחזרה על שגיאות העבר עלולה לחסום את המבט לעבר הבעיות שבאופק.
קרוב ל-80% מבין 50 מינויי הסגל הבכירים עליהם הודיע ביידן הם יוצאי ממשל אובמה או אנשי הקמפיין שלו. ביניהם: סוזן רייס, שהייתה שגרירת אובמה לאו"ם וכעת הממונה על מדיניות הפנים; ג'ון קרי, שר החוץ של אובמה וכעת הממונה על שינויי האקלים; ובריאן דיז, יועץ בדרג בינוני בממשל אובמה המוביל כעת את המועצה הכלכלית הלאומית. ראש הסגל, רון קליין, מילא את אותו תפקיד בלשכתו של ביידן כסגן הנשיא וסייע לאובמה בהתמודדות עם האבולה. שרת האוצר, ג'נט ילן, הייתה נגידת הפדרל ריזרב כמינוי של אובמה. שר החקלאות, טום ויסלאק, מילא את אותו תפקיד בממשל אובמה.
לצד זאת, ההבדלים בין הנשיא ה-44 לנשיא ה-46 חושפים מתחים בין צוותו של ביידן לבין ותיקי ממשל אובמה שלא הצטרפו לממשל הנוכחי. רבים מבין האחרונים טוענים, שהנוכחיים ביצעו טעויות מהותיות, תוך התעלמות מכך שהאווירה הפוליטית כיום שונה לחלוטין מזו ששררה ב-2009.
בכמה מובנים, ביידן הוא המנהיג הפחות-סביר לבצע במהירות שינויים מהותיים. למרות עשרות השנים שלו בוושינגטון, הוא אינו מזוהה עם הרבה שינויים מוצלחים, וכמה מהישגיו בעבר – כמו החוק הפשיעה ב-1994 – הפכו מאוחר יותר לנטל פוליטי. אך התייחסותו הידידותית לרפובליקנים וחביבותו הטבעית, מסווים את נחישותו להשתמש בכוחו הפוליטי הרבה יותר מאשר אובמה – אומרים עוזריו. לצד זאת חוששים חלק מן הדמוקרטים, כי ביידן יוצר הרגל של "עשה זאת בעצמך" העלול להרחיק מצביעים מתונים.
שני אנשים ששוחחו לאחרונה עם ביידן אמרו לפוסט, כי הוא נחוש בדעתו לקדם סדר יום נועז יותר משל אובמה – לא רק מתוך תחרות עם הנשיא ה-44, אלא גם מתוך שאיפתו כל ימיו להיבחר לנשיא. הוא נעזר בכך שהמפלגה הדמוקרטית השתנתה משמעותית מאז ימי אובמה, כאשר חבריה הרבה יותר פתוחים להוצאות גדולות ולרעיונות נועזים. למרות שהרוב שלו בקונגרס קטן משל אובמה, המחוקקים הדמוקרטים הרבה יותר אידיאולוגיים.
נסיונו של ביידן ברשות המבצעת בא לידי ביטוי בראיונות עם מועמדים לשרים בקבינט שלו, כאשר התמקד בשאלה כיצד יעבדו עם אחרים בצוות בנושאים רוחביים. טד קאופמן, שהיה ראש צוות המעבר של ביידן, אומר שיש היבטים בנשיאותו של אובמה שהוא מנסה לחקות: אובמה חותך במהירות בעוד לביידן יש עבר של החמצת תאריכי יעד, אך בתחילת ממשלו הוא יותר ממושמע מבחינת לוחות הזמנים.
לרפובליקנים מציע ביידן עלי זית רטוריים ומסרים של דו-מפלגתיות בניסיון לפנות למצביעיהם, אך הוא עומד בקשר אמיתי עם כמה מן המחוקקים הרפובליקנים. הסנאטור רוי בלאנט אומר כי חברי סיעתו שוחחו עם הנשיא וצוותו יותר מכפי שהיה בתחילת ממשל אובמה, ומציין שיהיה מוכן לעבוד עם הממשל בנושא התשתיות.
הלקחים שמיישם ביידן באים לא רק משמונה שנותיו כסגן נשיא, אלא גם מקרוב ל-50 שנה בוושינגטון – מציין הפוסט. הללו סייעו לו להבין על אלו מחוות הוא יכול לוותר ומה הוא חייב לעשות; כך למשל הוא טרם קבע נאום בפני הקונגרס והמתין למעלה מחודשיים למסיבת העיתונאים הראשונה שלו. לשני קודמיו הדמוקרטים, אובמה וביל קלינטון, לא היה כזה ניסיון. ליאון פאנטה, שמילא תפקידים בכירים בשני הממשלים, אומר שנשיאים אלו נטו להיות יותר הססניים, ניסו למצוא את דרכם ונתנו משקל לבעלי ניסיון רב יותר; "זה לא המקרה של ג'ו ביידן".
