באירופה זרועים קברותיהם של 6,000 חיילים אמריקנים אלמונים שנהרגו במלחמת העולם השנייה. טכנולוגיית הדנ"א פותחת כמובן אפשרויות חדשות, אבל קשה מאוד למצוא את קרוביהם של אותם חללים אחרי 80 שנה. לכן שוקל הפנטגון שיטה הפוכה, מדווח ניו-יורק טיימס: שימוש בדנ"א של החללים כדי למצוא את הקרובים. שיטה זו כבר מיושמת בזירות פשע: השוואת הדנ"א שנמצא בהן עם זה הנמצא במערכת.
"הטכנולוגיה קיימת; עלינו רק לפתח את המדיניות להשתמש בה", אומר טימותי מק'מהון, המפקח על זיהוי הדנ"א ביחידת הפתולוגיה הצבאית. כללי הפנטגון אוסרים לגעת בקבר אם אין סיכוי של לפחות 50% שהשרידים יזוהו. מבקרי השיטה הנוכחית – אשר הובילה לזיהוי של 200 חילים בלבד בשנה בתקציב של 150 מיליון דולר – טוענים שיש לנטוש כלל זה, להוציא דגימות דנ"א מכל קבר ולהריץ אותן בכל מאגר קיים של דגימות. "הם עובדים הפוך והמדיניות מפריעה למדע", אומר אד הופיין, בעל עשרות שנות ניסיון בזיהוי גופות בשירות הצבא ובמגזר הפרטי.
עיצוב מדיניות כזו הוא עסק מסובך, משיב מק'מהון, משום שהצבא צריך למצוא דרך לזהות את המתים בלי לפגוע בפרטיותם של החיים – וחיפוש קשרים משפחתיים עלול לחשוף ניאוף וסודות אחרים. "המטרה שלנו היא לא לגרום יותר נזק מזה שכבר נגרם", הוא מוסיף. ולמרות כל אלו, מדגיש מק'מהון, הצבא מתקדם ומקווה להתחיל להשתמש בקרוב בטכנולוגיית הדנ"א.
כאשר משתמשים בשיטות המסורתיות, המשימה עלולה להיות קשה במיוחד כאשר מדובר בחיילים שחורים, שכן מאות שנים של עבדות ואפליה גזעית מקשות לאתר משפחות שחורות רבות באמצעות התיעוד הרשמי. "זה הרבה יותר מאתגר", אומרת מייגן סמולניאק, גניאולוגית העובדת בשירות הפנטגון. קרוביהם של חיילים שחורים התפזרו ברחבי ארה"ב ב-100 השנים האחרונות, ורק מקצתם הותירו עקבות בדמות רישום בוחרים, מסמכי רכוש וגזירי מקומונים.
הטיימס מדגים את הקושי באמצעות סיפורו של מלטון פוץ', חייל שחור שנהרג באיטליה והוא אחד מעשרות הטמונים בקברים בלתי מזוהים מדרום לרומא. הוא היה ילד יחיד, להורים אשר עברו מג'ורג'יה לפלורידה בחפשם עבודה. הם לא ידעו קרוא וכתוב ולא היו בעלי רכוש כלשהו, והגניאולוגים לא הצליחו למצוא אפילו בן-דוד שני שלו. וכאשר צריך ללכת דורות רבים אחורה בניסיון למצוא בני משפחה, עד מהרה נתקלים בקיר העבדות, כאשר אנשים היו רכוש בלבד.
בעיה נוספת היא האמון הציבורי הפוחת בממשלה: אפילו אם יימצאו קרובים, הם עלולים לסרב לתת דגימות דנ"א כדי לנסות לזהות מישהו שעליו מעולם לא שמעו. 53 מחבריו לחטיבה של פוץ' נהרגו ולא זוהו, ולאורך השנים הצליח הפנטגון לקבל דגימות דנ"א רק לגבי שליש מהם. חוץ מזה, במלחמה הרבה דברים יכולים להשתבש. כך למשל, אחד מחללי החטיבה נמצא עונד צמיד ועליו שם – של חייל שעדיין היה בחיים; בכיסו של שני נמצאה תמונה של אישה – אשתו של חייל אחר.
במקרה של פוץ', לצד הגופה נמצא פנקס הכתובות שלו. החוקרים התחילו עם רשימה של 44 זיהויים אפשריים. בהתבסס על מבנה הגוף והמקום בו נראה הנעדר לאחרונה, הם צמצמו אותה לשמונה. תיעוד שיניים שלל שבעה נוספים וכך הם נותרו רק עם פוץ'. אבל הזיהוי הוודאי באמצעות הדנ"א יתאפשר רק אם וכאשר יימצא קרוב משפחה, או אם הפנטגון ישנה את מדיניותו ויאפשר ליטול תחילה את הדוגמית מן הקבר. מק'מהון מבטיח ששינוי המדיניות כבר בדרך.
