האיחוד הבריטי (אנגליה-וולס, סקוטלנד וצפון אירלנד) נראה כיום חלש מאשר אי-פעם בעשורים האחרונים, בעיקר בשל הברקזיט – מנתח אקונומיסט. מנהיגים פוליטיים בלונדון, אדינבורו ובלפסט סיכנו את ארצותיהם בשל אופן הטיפול בפרישה מהאיחוד האירופי. בוריס ג'ונסון היה הפזיז שבהם, בכך שהעדיף את המפלגה השמרנית על פני טובת המדינה כאשר איים לפרוש ללא הסכם. הסקוטים מעולם לא רצו לעזוב את האיחוד והם חושבים על עתיד מחוץ לבריטניה.
ראש ממשלת סקוטלנד ומנהיגת המפלגה הסקוטית הלאומית, ניקולה סטורגון, הובילה מעבר מרוב קטן נגד פרישה מהממלכה לרוב קטן בעדה. היא עשתה זאת בצורה נחושה, תוך ניצול ההתנגדות של הסקוטים לברקזיט. לעומתה, ראש ממשלת אירלנד ומנהיגת המפלגה היוניוניסטית, ארלן פוסטר, פעלה בטיפשות בכך שדחתה את הברקזיט הרך ביותר שהציעה תרזה מיי – מה שהיה מונע את הצורך לדון בקביעת גבול בין אירלנד לצפון אירלנד. ג'ונסון יצר את הגבול בים, בין בריטניה לאירלנד הצפונית, וכך החליש את הממלכה; איחוד שני חלקי אירלנד נראה קרוב מאי פעם.
אם הסקוטים, הצפון-אירים או אפילו הוולשים יחליטו על עצמאות, צריך להרשות זאת להם – אך רק לאחר שיהיה ברור שזהו רצונם. זה לא המצב כרגע, ואקונומיסט מקווה שזה לא יקרה לעולם. פירוק מדינה צריך להיעשות במלוא כובד הראש, משום שזה הליך כואב מבחינה פוליטית, כלכלית ורגשית. רק במקרים נדירים הוא מתבצע בדרכי שלום. בסך-הכל, חלקי בריטניה פועלים היטב יחדיו: הסגרים בקורונה הוטלו בנפרד בהתאם לצרכים בכל חבל, בעוד מבצע החיסונים מנוהל בצורה ארצית.
להישרדותה של בריטניה יש משמעות רחבה יותר. למרות שהרקורד ההיסטורי שלה בהחלט כולל פרקים בעייתיים, היא שייכת לעולם של הדמוקרטיות, זכויות האדם והשקיפות – בתוך עולם שרובו אינו כזה. אין ספק שחלקיה הנפרדים יאמצו ערכים דומים, אך לא תהיה להם אותה עוצמה כמו למדינה המאוחדת – במיוחד אם יפסידו את המושב הקבוע במועצת הביטחון. העובדה שהישרדות הממלכה מצויה בעת בידיו הבלתי-אמינות של ג'ונסון מעוררת דאגה, אבל הוא מספיק מודאג כדי ליצור "יחידת אחדות" בדאונינג סטריט ולהפקיד אותה בידי מייקל גוב – השר הבכיר הלא-אנגלי היחיד ואחד המבריקים שבחבריה.
יש היגיון בחלק מצעדיו של ג'ונסון. הוא צודק שהזמן אינו מתאים למשאל עם נוסף בסקוטלנד; הקודם, לפני שבע שנים בלבד, הוצג כהזדמנות של פעם בדור. נכון שהברקזיט שינה את המצב, אך הוא טרי מאוד ותוצאותיו עדיין אינן ברורות. לא צריך לקיים משאל נוסף עד שהסקרים יצביעו על רוב ברור בעד עצמאות.
אבל הממשלה טועה יותר מדי, טוען אקונומיסט. היא צריכה להפסיק לשים פלסטר על כל שריטה באיחוד, משום שהדבר נראה כניסיון להשתלט על כל פינות המדינה. היא צריכה להשתמש יותר באישים שאינם אנגלים. ג'ונסון צריך להפסיק לשקר; חוסר היושרה שלו בנוגע לגבול הים האירי, לאחר שהבטיח שיהיה כזה "על גופתי", ממחיש את בגידתו בצפון אירלנד. עליו לשפר את יחסיה של בריטניה עם אירופה, כולל בהתאמת תקני המזון והחקלאות שלה לאלו של האיחוד האירופי – בעיית הסחר המרכזית הפוגעת באירים. הדבר אומנם יקשה על הסכם סחר עם ארה"ב, אך הסכם כזה ממילא אינו על הפרק, והוא יהיה בלתי אפשרי אם השלום באירלנד יעמוד בסכנה.
ג'ונסון נבחר לראשות הממשלה כדי לבצע את הברקזיט. בעשותו זאת, הוא העמיד בסכנה את שלמותה של ארצו. המשימה החשובה ביותר שלו ליתר שנות כהונתו היא לשמר את הממלכה המאוחדת. אם ייכשל, הוא ייכנס להיסטוריה לא בתור האדם שהציל את בריטניה אלא בתור מי שהרס אותה.
