מאז מותו של ג'ורג' פלויד בחודש מאי אשתקד, שינו עשרות מדינות ורשויות מקומיות בארה"ב את חוקיהן בנוגע לפעילות המשטרה. אולם, שוטרים ממשיכים להרוג שלושה בני אדם ביום. האם המאמץ להפוך את המשטרה לפחות אלימה, במיוחד כלפי שחורים ולטינים, נדון לכישלון?
מומחים רבים משיבים: לא בהכרח – כותב ניו-יורק טיימס. הם סבורים שיש משמעות לשינויים האחרונים, גם אם לא יפתרו את הבעיה מיסודה; הם בני קיימא, גם אם יידרש זמן עד שיורגשו. פרופ' רוזה ברוקס מאוניברסיטת ג'ורג'טאון אומרת כי ניתן למצוא מכנה משותף בין המשטרה לבין מבקריה, וכי הללו מדברים כעת הרבה יותר.
המכנה המשותף קיים גם בדעת הקהל. רוב האמריקנים אינם מסכימים עם הביקורת הגורפת על המשטרה, רובם סומכים עליה וכך גם רוב הפוליטיקאים ברמה הלאומית וברמה המקומית. לצד זאת, פוליטיקאים רבים ורוב הבוחרים תומכים בשינויים בשיטור, כגון איסור על שימוש בפרופילים גזעיים וחיוב השימוש במצלמות גוף.
השינויים הנוכחיים הם משני סוגים עיקריים. הראשון הוא שורה של כללים להגבלת השימוש בכוח. 16 מדינות אסרו את השימוש ב"ריסון צוואר"; זה מה שעשה דרק צ'ובין כאשר הניח את ברכו על גרונו של פלויד. 21 ערים מחייבות שוטרים להתערב כאשר עמיתיהם מפעילים כוח מופרז. השינויים בוצעו בעיקר במדינות הנוטות לדמוקרטים, אך גם בקנטקי, אייווה ואוהיו. הסוג השני הוא הגברת הטלת האחריות על המשטרה. כמה מדינות מחייבות כעת להשתמש במצלמות גוף. קולורדו, ניו-מקסיקו, מסצו'סטס, קולורדו והעיר ניו-יורק מקלים על אזרחים לתבוע שוטרים. חלק משמעותי בשינויים הוא בכך שהמדינות אוכפות אותם על הרשויות המקומיות, המפעילות את המשטרות, לאחר שעד כה העניקו להן יד חופשית בניהול המשטרה.
מוקדם מכדי לדעת האם תשומת הלב לשיטור לאחר מותו של פלויד תוביל לשינויים נרחבים. "לארגוני משטרה יש יכולת מדהימה להתנגד לשינויים, במיוחד כאשר אין להם תמיכה בשטח", אומרת ברוקס. אבל יש הכרה גוברת בכך ששיטור, כמו כל התנהגות אנושית, עובד טוב יותר כאשר יש כללים ברורים ופיקוח חיצוני.
מאז מותו של פלויד יש הכרה נרחבת בכך שכוחות האכיפה צריכים כללים ומדיניות חדשים, אך פעילים ואזרחים עדיין מתוסכלים וטוענים שהשינויים אינם מתקרבים לצורך האמיתי. הם סבורים, כי מדובר בשינויים שוליים, שאינם משנים את התרבות הארגונית של המשטרה ואינם פותרים את הבעיה הגדולה באמת: המשטרה הורגת בני אדם מדי יום.
