אחת הסיבות לכך שבריטניה מעולם לא הטילה – עד הקורונה – סגר כדרך להיאבק במגיפה, הייתה הנזק החברתי הכבד הבלתי-הפיך שהוא גורם. הנה נזק אחד כזה: 20,000 תלמידים נעלמו מרשימות בתי הספר – ואיש אינו יודע מדוע ומה אירע להם, כותב דיילי טלגרף. המספר מסתובב בשקט בווייטהול, כתוצאת לוואי בלתי צפויה של הסגר.
סגר מאט את הלימודים וגם הורס את הקשר עם בני-עשרה רבים שהיו בסכנה של השעיה או סילוק מבתי הספר. מורה מבריק יכול לשנות את חייו של תלמיד כזה עוד לעודד אותו לסיים את התיכון. אך כאשר בית הספר נסגר, נעלמת רשת רחבה של סיוע וכל ילד נסוג למה שיש לו בבית; חלקם לעולם אינם חוזרים.
מאז ומתמיד תלמידים בריטים יכלו להיעלם מהמכ"ם בקלות מפחידה. כל הורה יכול להודיע שילדיו לומדים בבית – וזהו, בלי שאלות ובלי פיקוח. לממשלה אין מושג כמה ילדים לומדים בבית ומדוע; אין שום רישום. הניחוש הטוב ביותר הוא 75,000, עם עלייה של 40% אשתקד. יש גידול גם ב"בתי ספר" בלתי חוקיים, המציעים תשלום מינימלי, משמעת מינימלית וחינוך מינימלי. בדיקה שנעשתה לאחרונה מצאה קרוב ל-700 כאלה, חלקם – בחדרים חסרי חלונות. הסיכויים של תלמידיהם למצוא עבודה ולנהל חיים מוצלחים נמוכים ביותר.
איש אינו מתעניין בילדים אלו, קובע הטלגרף. לפוליטיקאים קל יותר לשער את הטוב ביותר: כל ילד המתחנך בביתו חי את החלום הבורגני, לומד את ג'פרי סוצ'ר ומקבל מזון אורגני מהורים ליברליים. אלא שלא תמיד זה המצב, אך תומכי החינוך הביתי מפעילים לחץ כבד על חברי הפרלמנט ומתנגדים לכל יוזמת פיקוח ורישום. בפועל, אפילו ילדים המצויים בסיכון ומוגנים בידי הרשות המקומית, יכולים ללמוד בבית ולהיעלם מהמערכת. סוד גלוי הוא, שמאות בתי ספר מציעים להוריהם של תלמידים בעייתיים להעבירם ללימוד ביתי – למרות שזה בלתי חוקי בעליל.
הסיכון גבוה. העדר חינוך מסודר מקשה למצוא עבודה ולהחזיק בה; שני שלישים מהאסירים בבריטניה סולקו מבית הספר בשלב כלשהו, 40% סולקו לצמיתות והם שמהווים את רוב הפושעים המקצועיים. אפילו מבחינה כספית, עדיף להשקיע מאמצים בהצלת חינוכם. הסכנות אורבות גם לילדים עצמם: נער בן 14 נשר מבית הספר, שקע בעולם הסמים ונמצא מת בחדרו שנתיים מאוחר יותר. הדוח על מותו הדגיש את החשיבות של נוכחות פיזית בבית הספר לשמירת ביטחון הילדים – מה שהזום אינו מסוגל לעשות.
הטלגרף מדגיש, כי ייתכן שהנתון של 20,000 נושרים הוא נמוך בהרבה מן המציאות. נתון זה הוא תוצאה של בדיקה באוקטובר שעבר, לפני הסגר השלישי בבריטניה – כך שמי יודע כמה תלמידים חזרו בפועל החודש. איש לא ימהר לבדוק. שרים טוענים בשיחות פרטיות, כי הנזק החינוכי של הקורונה עשוי להיות מתוקן בתוך שלוש שנים כאשר מדובר במי שנותרו בבית הספר. אבל מה עם אלה שכבר עזבו, הילדים האבודים של המגיפה? בוריס ג'ונסון יצטרך לעסוק בקרוב בשאלה זו.
