מדי יום אומרים שחדשות מקומיות טובות לנו: הן מפקחות טוב יותר על הממשלה, מפחיתות את הקיטוב הפוליטי ואת השחיתות ומגבירות את שיעור ההצבעה והמעורבות האזרחית. אז מדוע גופי החדשות המקומיים בארה"ב קורסים? ודאי שאובדן הפרסום לטובת גוגל ופייסבוק הוא גורם מרכזי, אך יש גורם חשוב נוסף: הקוראים - אומר ג'ייק שייפר, כתב התקשורת של פוליטיקו, במאמר בניו-יורק טיימס.
הבעיה החלה כבר ב-2009. סקר שנערך אז העלה, כי ל-42% מהאמריקנים לא ממש אכפת אם העיתון המקומי שלהם ייעלם, למרות ש-74% הביעו דאגה מההשלכות של היעלמות כזאת. האדישות הזאת באה לידי ביטוי בתוצאות הכספיות: תפוצת העיתונים צנחה בתוך שני עשורים מ-55.8 מיליון משקי בית בשבוע ל-28.6 מיליון. למעלה מ-2,000 עיתונים נעלמו מאז 2004. ההכנסות הצטמקו במחצית בתוך עשור. רק 14% מהנשאלים בסקר ב-2018 אמרו ששילמו תמורת העיתון בשנה הקודמת.
האמת היא, שאין עיתונות מקומית של ממש אותה צריך להציל. אוניברסיטת דיוק בדקה 16,000 ארגוני חדשות מקומיים ב-100 יישובים בשנת 2018 ומצאה, כי רק 17% מהחדשות היו באמת מקומיות ורק מחציתן היו באמת חדשות. באותה שנה מצא סקר של מכון פיו, כי רק 16% מהאמריקנים מקבלים את החדשות מעיתון.
להיכן נעלמו החדשות המקומיות? לפני 20 שנה הכנסות המו"לים היו כה גדולות, עד שהם חיפשו היכן להשקיע ובין היתר פתחו מדורים מקומיים בעיתונים לאומיים – ובמקביל החלו עיתונים מקומיים לעסוק בנושאים לאומיים. עיתונים היו מכונת מזומנים, אפילו בשווקים איזוריים. אבל לאחר שהאינטרנט הרס את ההכנסות מפרסום, חזרו העורכים והמו"לים למתכונת מצומצמת יותר כדי לחסוך בהוצאות, ובין היתר ויתרו על החדשות המקומיות.
יש ראיות לכך שחדשות לאומיות מקוונות ברמה גבוהה מושכות קוראים, שבלעדיהן היו צורכים חדשות מקומיות – וזה למרות הזינוק במחיריהן. למשל: ב-1980 גבה וושינגטון פוסט 92 דולר למנוי שנתי (315 דולר בערכים ריאליים); כיום הוא גובה 1,160 דולר תמורת מוצר מצומצם יותר. עיתונים מקומיים רבים גובים גם הם למעלה מ-1,000 דולר לשנה – סכום שמשקי בית רבים אינם יכולים לעמוד בו ויותר מדמי המנוי לשירותי וידאו כמו נטפליקס או דיסני פלוס.
במקומות רבים פועלים מלכ"רים המוציאים לאור עיתונים, וזאת לצד תחנות רדיו מקומיות שהתרחבו לזירה המודפסת. אחד הטובים שבהם נמצא בממפיס, שם הוקם בשנת 2018 האתר Daily Memphian שגייס תרומות בסך 8.2 מיליון דולר. הוא מעסיק עיתונאים במספר דומה לזה של העיתון המקומי המצטמק Commercial Appeal ויש לו 14,000 מנויים המשלמים 9.25 דולרים לחודש; 25,000 מנויים יביאו אותו לאיזון והוא צופה להגיע למספר זה תוך שנתיים. תומכי העיתונות המקומית אומרים, כי יש להכיר בהם כארגונים לתועלת הציבור – מה שיעניק להם הקלות מס ופרסומים ממשלתיים.
אולם, האם יהיה די בכך כדי להביא קוראים בכמויות משמעותיות? האם העיתונאים יוצרים חדשות מקומיות שימשכו את הקוראים? כל המחקרים והטיעונים שבעולם אינם מספיקים כדי למשוך קוראים. שניים מהעיתונים הטובים והמצליחים ביותר בעולם, וושינגטון פוסט וניו-יורק טיימס, הפחיתו בשנים האחרונות את הסיקור המקומי; אולי הם יודעים משהו שהמקומונים אינם יודעים. התומכים הנלהבים ביותר בשימור העיתונות המקומית הם עיתונאים, תומכי תפקידה של העיתונות ככלב שמירה, ענקי היי-טק כמו גוגל ופייסבוק שתורמים להם כתגובה לטענות שהם הורסים את העיתונות, אקדמאים וכמה פוליטיקאים.
זה לא מספיק, קובע שייפר. העיתונות המקומית לא תתקדם עד שהיא תבין שהבעיה המרכזית שלה נמצאת בצד הביקוש, לא בצד ההיצע. זה לא שאיש אינו רוצה אותה; לא מספיק אנשים רוצים אותה. אפילו אם העיתונים יסובסדו, הם צריכים שיקראו אותם. עד שיימצא גאון מערכתי שיפצח את החידה מבחינת התוכן, העיתונות המקומית תישאר נישה מלכ"רית אותה מקדמים עיתונאים, אקדמאים ופוליטיקאים.
