מושל מדינת ניו-יורק, אנדרו קומו, מכיר רק סט כלים אחד כאשר הוא מאותגר: להכחיש, להתנגד ולהילחם. ייתכן שהוא חושב שגישה זו שירתה אותו היטב; למעשה, היא מביאה לנפילתו – סבור דן בלץ, כתב בכיר בוושינגטון פוסט.
קומו מגיע ממשפחה פוליטית מן השורה הראשונה. אביו, מריו קומו, שימש שלוש קדנציות כמושל ניו-יורק. הוא היה פוליטיקאי מיומן, אינטלקטואלי, נואם מחונן, אייקון ליברלי, לוחם – לעיתים חסר רחמים – במיוחד מול אתגרים או כאשר סבר שהיחס אליו אינו הוגן. בנו ירש חלק מתכונותיו, אך לא את כולן. בשנת 1992 הוא נחשב למועמד מוביל לנשיאות מטעם הדמוקרטים, אך ויתר ברגע האחרון. כעבור שנתיים ניסה להיבחר לכהונה רביעית כמושל ניו-יורק, אך הובס והפך למדינאי בדימוס.
אנדרו קומו נכנס לתמונה, מונה בידי הנשיא ביל קלינטון לתת שר השיכון ולאחר מכן לשר השיכון, והתקדם בפוליטיקה של ניו-יורק בזכות שמו ושאפתנותו. הוא נתן את עינו בכהונה רביעית כמושל, אשר תשבור את שיאו של אביו, בצילו היה זמן רב. כעת, בשל מעשיו והדוח הקשה על ההטרדות המיניות של 11 נשים המיוחסות לו, ייתכן שכלל לא ישרוד עד הבחירות בשנה הבאה.
הקווים הכלליים של הטענות היו ידועים, אם כי הדוח פירט אותן בצורה נרחבת יותר. חלק מהן נחשפו רק בדוח, כולל אחת מנשות צוותו שתיארה הטרדות פיזיות חוזרות ונשנות ואמרה שהרגישה "מחוללת לגמרי". על-פי הדוח, קומו אף ביצע מעשים מגונים בכמה נשים, כאשר שלח את ידיו לחזה, לגב חשוף או לישבן. אחת מהן הרחיקה בכוח את ידיו והוא הגיב: "וואו, את תוקפנית". במקרים אחרים הוא הטריד מילולית בהערות רומזות ואף פוגעניות, והשפיל נשים שעבדו במחיצתו.
קומו הכחיש באוזני החוקרים את הטענות, כפי שעשה גם בפומבי. לדבריו, מילותיו ומעשיו פורשו שלא כהלכה, וכי לא הייתה לו שום כוונה מינית. הדוח העמיד אותו על רגליו האחוריות ואילץ אותו להתגונן בצורה חסרת תקדים מבחינתו, מאבחן בלץ.
כמעט כל בני בריתו נטשו אותו זהו אותו אנדרו קומו שהיה יקיר הדמוקרטים באביב 2020, כאשר היה הדמות המנוגדת לדונלד טראמפ במאבק בקורונה. תדרוכיו היומיים הארוכים הועברו בשידור חי ברשתות הכבלים, והיו עמוסים בנתונים ועובדות. קומו גם דיבר רבות על מנהיגות – "חוכמתו של אנדרו", כונו דבריו. שנה קודם לכן קומו דיבר על התמודדות אפשרית לנשיאות ב-2020, אבל ג'ו ביידן תפס את המשבצת שהוא ייעד לעצמו. בשיאה של הקורונה, ולמול ספקות בדבר חוזק מועמדותו של ביידן, היו דמוקרטים שחשבו שהוא יהיה מועמד טוב יותר מול טראמפ. למזלה של המפלגה, מהדיבורים הללו לא יצא דבר.
קומו זכה בפרס האמי על תדרוכיו ובחוזה שמן לספרו על המגיפה. הספר, American Crisis, אינו תרגיל בענווה. ככלות הכל, קומו היה בלב ההתרחשויות. אבל מאחורי הקלעים הלכה והתפתחה נפילתו. רק מעטים מבין מכיריו של קומו דיברו בחיוב על אישיותו, סגנון העבודה שלו ויחסו לעוזריו ויועציו, שלא לדבר על יריביו ואויביו. הוא מעולם לא היה אהוד בצורה נרחבת בקרב הדמוקרטים, הן בניו-יורק, הן בוושינגטון והן בכל מקום אחר. כעת הוא נטוש מבחינה פוליטית, כאשר למעט בודדים – כל בני בריתו נטשו אותו.
כאשר ההאשמות פורסמו לראשונה באביב, ביידן אמר שעל קומו להתפטר אם הן יוכחו. בשבוע שעבר אמר הנשיא ללא היסוס, שהוא עומד מאחורי דבריו. שני הסנאטורים של ניו-יורק – צ'אק שומר (מנהיג הרוב בסנאט) וקירסטן גילברנד, שניהם דמוקרטים – קראו לו להתפטר. כך עשתה גם יו"ר בית הנבחרים, ננסי פלוסי, דמוקרטית אף היא. הפוליטיקאים הבכירים של ניו-יורק הצטרפו לקריאה, וכמותם הדמוקרטים הלא-נבחרים הבכירים במדינה. בינתיים קומו מחכה בבירה אולבני; הליכי הדחה, ואולי גם חקירה פלילית, נראים באופק.
התובעת הכללית של המדינה, לטישה ג'יימס, אמרה שהמושל הפר חוקים פדרליים ומדינתיים. פרקליטיהם של כמה ממחוזות המדינה עשויים לפתוח בחקירות פליליות נגדו. סניגוריו של קומו מגיבים במתקפת נגד על ג'יימס וכמה מן המתלוננות. הכחש, התנגד ותקוף. הנזק, מתוצרת עצמית, כבר נעשה.
