שערו בנפשכם פוליטיקה המעוצבת בידי לאומנות מחודשת: כל ממשלה מעדיפה את צרכי המזון והאנרגיה שלה, משקיעה יותר בביטחון לאומי מאשר בפיתוח עולמי ופוגעת במאמץ הבינלאומי להפחית את פליטת גזי החממה. בתרחיש כזה, פליטת הפחמן תוכפל עד סוף המאה ה-21 ותוביל לשורה של השלכות סביבתיות הרסניות. חלק מן המדענים מכנים זאת "עולם בנוסח טראמפ", אבל זו איננה גזירת גורל – כותב אישאן ת'רור, בעל טור בכיר בוושינגטון פוסט, בעקבות דוח פאנל האו"ם בנושא האקלים (ראו קישור משמאל).
הממצאים בדוח אינם אמורים להפתיע את מי ששם לב למחקרים המתפרסמים בשנים האחרונות, כולל בידי אותו פאנל עצמו. כדור-הארץ מתחמם בקצב של נראה כמותו מזה 2,000 שנה; רמות הפחמן הרעיל הן הגבוהות ביותר מזה 2 מיליון שנה; שינויי האקלים מוביל למזג אוויר תזזיתי וקיצוני; האנושות אחראית כמעט לכל השינויים. מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרס, אומר שהדוח מהווה תמרור אזהרה ענק לאנושות, וחייב להנחית את מכת המוות על השימוש בדלקים מאובנים (נפט ופחם) לפני שבני האדם יהרסו את הכוכב שלהם.
שאלה אחרת לגמרי היא האם השינוי הדרמטי והחיוני הזה אכן יתבצע. בכמה חזיתות כבר מאוחר מדי. שמירת ההתחממות על מעלה וחצי ביחס לתקופה הטרום-תעשייתית היא כעת יעד אבוד, וחלק מהמודלים צופים שכדור-הארץ יגיע לרמה זו כבר בעשור הבא; היעד היה להגיע אליו בסוף המאה. החום יתגבר עוד יותר בעשורים הבאים, בין היתר משום שהממשלות התעלמו משנים רבות של אזהרות מצד המדענים.
אם ההתחממות תהיה למעלה משתי מעלות – וזו בהחלט אפשרות סבירה בלא הפחתה משמעותית בפליטת הפחמן – האנושות תיכנס לשטח בלתי מוכר. כיפת הקרח של גרינלנד תקרוס ומפלס מי הים יעלה ב-60 ס"מ – מה שיוביל להרס של יישובים על החוף ולהיעלמות של שוניות אלמוגים. חברי הפאנל ציירו חמישה תרחישים כלכליים-חברתיים לעשורים הבאים, ו"עולם נוסח טראמפ" הוא אחד מהם: ההתחממות תגיע ל-3.6 מעלות בסוף המאה. התרחיש הזה נראה מאוד בלתי סביר, מדגיש ת'רור, כי טראמפ מחוץ למשחק ושליטים לאומניים אחרים – במיוחד נשיא ברזיל, חאיר בולסונרו – מצטיירים כלוחמים קשוחים מן הרגיל בשינויי האקלים. אבל האנושות גם אינה קרובה לתרחיש האופטימי ביותר של הפאנל, ולפיו פליטת גזי החממה תיפסק באמצע המאה.
תשומת הלב עוברת כעת לפסגת האקלים שתתקיים בחודש נובמבר בעיר גלזגו שסקוטלנד, וגובר הלחץ על מנהיגי העולם לפעול. "המצב יותר חמור מכפי שהוא היה, וזה קורה כאשר נראה שכמה ממדינות המפתח אינן מוכנות למלא את חלקן", אומר ג'ון קרי, שליחו של הנשיא ג'ו ביידן לנושא האקלים. "זו ההזדמנות האחרונה והטובה ביותר של העולם לקחת את העסק ברצינות".
מבקריו של ממשל ביידן טוענים שהוא עצמו אינו רציני די הצורך. מאז נכנס לתפקידו, אישר הממשל למעלה מ-2,000 קידוחי נפט וגז בקרקעות ציבוריות, והאג'נדה שלו בתחום האקלים מנוסחת במונחים ידידותיים לחברות הדלקים המאובנים. ואילו הרפובליקנים, למרות שחלקם מוכנים להתמודד עם בעיית האקלים יותר מאשר בעידן דונלד טראמפ (שהכחיש את קיומה), מקשים על מאמצי הדמוקרטים להעביר חקיקה שתעביר את ארה"ב לעתיד ירוק יותר.
קייט ארונוף היטיבה להגדיר את המצב במאמר בניו ריפבליק: "הפוליטיקאים הללו אינם חולקים על כך שמזג האוויר משתנה, אבל הם בהכחשה מוחלטת לגבי המשמעויות של הדבר. הדוח מבהיר שהאקלים במסגרתו ארה"ב הפכה למעצמת-על שוב אינו קיים. אז מדוע הפוליטיקאים תקועים בתשובות של המאה ה-20 לבעיות של המאה ה-21?". בשנים הקרובות לא יהיו להם יותר מדי ברירות, צופה ת'רור. לדברי פרופ' קורין לה-קוּרֶה מאוניברסיטת איסט אנגליה וממחברי הדוח, כעת ברור לכל מה מתרחש – כי זה מתרחש לנגד עינינו. "אתה לא צריך תואר דוקטור. אתה לא צריך להיות מדען אקלים. אתה פשוט צריך להסתכל החוצה מבעד לחלון".
