"מזג האוויר היה הגורם שחרץ את גורלו של מערב ארה"ב", כתב מארק רייזנר בשנת 1986. הוא התכוון לחורף הקשה של 1886, אשר הרס את גידול הבקר, ולבצורת הקשה שבאה אחריו. 135 שנה מאוחר יותר, זה עדיין נכון: המערב מצוי בשנה ה-22 של בצורת, התקופה השנייה הקשה ביותר מזה 1,200 שנה – כותב אקונומיסט. ההשלכות מורגשות היטב. אגם מִיד, מאגר המים הגדול ביותר בארה"ב, מצוי כעת בשפל הנמוך ביותר מאז התמלא ב-1930. המפלס כה נמוך, שבשבוע שעבר הודיע משרד הפנים – בפעם הראשונה בהיסטוריה – על מחסור במים בנהר קולורדו. הנמכת כיפות השלג בהרי הרוקי ובסיירה נבאדה ייבשה את היערות וסייעה לפריצת דליקות ענק.
המערב – אזור ענק בו נפגשים שלושה מדבריות – רגיל לבצורת. בניית ערים בשטח המזכיר את פני המאדים מצריכה הנדסה מתוחכמת והשקעה מרובה. אבל הבצורת הנוכחית שונה מקודמותיה. המונח "בצורת" מתייחס לתקופה המסתיימת מתישהו; אבל כעת מדובר בתוצאות של שתי תופעות מתמשכות – שינויי האקלים וגידול באוכלוסייה. רוב הערים הצומחות בקצב המהיר ביותר מצויות בדרום-מערב ארה"ב; השיאנית בעשור האחרון היא פניקס.
מה ניתן לעשות? תמחור נכון יכול לעזור, מציע אקונומיסט. מעטים הדברים במערב היקרים יותר מאשר מים, אך הרשויות המקומיות מספקות אותם בזול – מה ששולל את המניע לחסוך. מערכת שתגבה מחיר ריאלי ותהיה מבוססת על ביקוש והיצע, תעודד חיסכון מצד מי שמבזבזים ותמנע זינוק במחירים למי שאינם יכולים לשלם את מחיר השוק, כמו השכבות הנמוכות והאינדיאנים.
כדי שתמחור המים יעבוד, יש לבנות מחדש את המערכת המיושנת של זכויות המים. החקלאות מקבלת 70% מן המים הזורמים בנהר קולורדו, המשרת 40 מיליון תושבים בדרום-מערב. אבל במדינות רבות, חקלאים מאבדים את זכויות המים אם אינם משתמשים בהם – כך שחיסכון במים עלול להוביל לאובדן מקור המחיה. חוק שעבר לאחרונה באריזונה מאפשר להותיר את המים בנהרות מבלי לאבד זכויות עתידיות בהם; יוזמות דומות מצויות במדינות נוספות. סחר בזכויות במים נראה מבטיח, כפי שנעשה באוסטרליה.
יש צורך בצעדים נוספים. קובעי המדיניות חייבים להבין שכמה שנים גשומות לא יפתרו את הבעיה. קיצוב מים בנהר הקולורדו יהיה קשה במיוחד, משום שמכסות המים נקבעו על בסיס הנחות אופטימיות יתר על המידה בנוגע לזרימה בנהר. במקום לבנות עוד סכרים ואמות מים, על קובעי המדיניות להתמקד בחיסכון. בלאס וגאס הושג חיסכון של 47% בשימוש במים מאז 2002, למרות שהאוכלוסייה גדלה.
ארה"ב עשירה די הצורך כדי למחזר מים ולהפסיק את הבזבוז שלהם. כך ניתן יהיה לאזן את ההשלכות של שינויי האקלים. אבל בצורת אינה בעיה הייחודית למערב האמריקני. ארגון הבריאות העולמי מעריך שחוסר ביטחון באספקת המים משפיע על 40% מאוכלוסיית העולם. המערב יכול להיות דוגמה להסתגלות או תמרור אזהרה ליתר העולם.
