במסע הבחירות שלו הכריז ג'ו ביידן, כי בכוונתו "לזכות מחדש בכבודו של העולם". בפועל, נטישתה של אפגניסטן והאופן בו הדבר נעשה, נתקבלו בחרדה גלויה מצד בעלות בריתה של ארה"ב ובשמחה גלויה במוסקבה ובבייג'ינג. כך טוען הלורד רובין רנוויק, לשעבר שגריר בריטניה בארה"ב, במאמר בדיילי טלגרף. תדמית "הבחור הנחמד" של ביידן אבדה; תדמיתו ומורשתו התרסקו לתמיד. רבים בארה"ב נזכרים במה שאמר עליו ברק אובמה: "לעולם אל תזלזלו ביכולתו של ג'ו לדפוק הכל". גם המוניטין של קאמלה האריס נפגע קשות, לאחר שהבטיחה לשים דגש על זכויות הנשים בעולם.
הטליבאן לא כיבד אפילו לרגע את הסכם הנסיגה עליו חתם עם דונלד טראמפ, מדגיש רנוויק. הם דיברו על שלום וביצעו מלחמה. המסלול הברור, זה שלא ננקט, היה לומר להם שהנסיגה תידחה עד שייכנסו לשיחות שלום אמיתיות. במקום זה, כל ג'יהאדיסט בעולם חוגג כעת את הדחיפה העצומה הזאת למורל שלו. ביידן ממשיך לטעון שאל-קאעידה נעלם; בפועל, הטליבאן מעולם לא ניתק את קשריו עם הארגון, והאולטימטום בו נדרש הנשיא אשרף גאני לעזוב את המדינה בא מפיו של אנאס חקאני, מפקד אל-קאעידה באפגניסטן ומחבל מבוקש בידי ארה"ב. החגיגות הגדולות ביותר היו באירן, אשר למרות ההבדלים בין השיעים לסונים – סיפקה נשק לטליבאן כדי לעזור לו להיפטר מן האמריקנים. זה מדאיג, כי אירן היא המבחן הגדול הבא למדיניות החוץ של ביידן.
ביידן וצוותו תכננו לחזור להסכם הגרעין עם אירן, והשלב הראשון מבחינתם היה לדרוש ממנה לחזור לציית לתנאיו – אך אירן דורשת שתחילה יוסרו העיצומים שהטיל עליה ממשל טראמפ. ארה"ב ומדינות אירופה אינן יכולות לעשות זאת, כל עוד אירן ממשיכה לתקוף ספינות במפרץ הפרסי ובסעודיה, כמו גם את הכוחות האמריקניים בעירק. חזרה פשוטה להסכם תגרום למתח בין ארה"ב לבין בעלות בריתה במזרח התיכון, הרואות את הסרת העיצומים כהטיה אמריקנית לטובת אירן, ותגרור ביקורת קשה בקונגרס – בו עלולים הדמוקרטים לאבד את הרוב שלהם בשנה הבאה. המצב הסתבך עוד יותר בעקבות בחירתו של איברהים ראיסי הקיצוני לנשיא אירן.
לאחר הפיאסקו באפגניסטן, ממשיך רנוויק, יש לארה"ב בעיה קשה של אמינות. ביידן טוען שבעלי בריתו לא מתחו ביקורת על הנסיגה, אך בפועל הוא התעלם מטיעוניהם נגדה – כפי שהתעלם מאלו של הצבא האמריקני. איש אינו יכול להצדיק את הדרך בה בוצעה הנסיגה. לכן, בין אם ניתן לשקם את העסקה עם אירן – ובמיוחד אם לא – בעלות בריתה של ארה"ב, כולל ישראל, ידרשו מחויבות גדולה יותר של ארה"ב לסייע להן להתמודד עם התוקפנות האירנית ברחבי האיזור. הן ישאלו, האם ביידן יהיה מסוגל לספק אותה.
לארה"ב ובעלות בריתה לא היה יותר מדי מזל במדיניות החוץ שלהן מאז פלישתו של ג'ורג' בוש הבן לעירק ב-2003 על בסיס טענות כוזבות. כדי למנוע מבוכות בעתיד, הן נאט"ו והן בעלות בריתה של ארה"ב במזרח התיכון יקוו לראות יותר החלטיות מצד ממשל ביידן בטיפולו באירן מאשר בטיפולו באפגניסטן, מסיים רנוויק.
