האישה מעולם לא ראתה אנשי טליבאן. כאמנית ולשעבר בעלת השפעה במדיה החברתית המתגוררת בקאבול, היא העבירה את רוב חייה הבוגרים בחוגים הליברליים בבירת אפגניסטן. נפילת העיר בידי הטליבאן מילאה אותה אימה. היא העבירה ימים שלמים נעולה בדירתה, חוששת מנקישה בדלת וחיסול מהיר. כאשר זה לא קרה, היא יצאה. מחוץ לבניין ניצבו אנשי טליבאן. היא קפאה, אך הופעתה: "הם התנהגו בכבוד". האישה והלוחמים החליפו ברכות. "זה גרם לי לחשוב: אולי האנשים הללו אינם מה שחשבתי", סיפרה לוושינגטון פוסט.
ובכל זאת, היא נאלצה לעזוב את בית מגוריה. היא ראתה דיווחים בטלוויזיה ושמעה סיפורים מידידים וקרובים על מכות והוצאות להורג ללא משפט. היא איננה יודעת מה עלול לקרות לה במרחק של כמה רחובות. שבועיים לאחר שהטליבאן השתלט על קאבול, תושבי העיר מתכוננים לבאות. מבחינתם, כל יום נושא בחובו פחד. אחרים אומרים שהעיר מצויה בתוהו ובוהו. חלק מהאפגנים – בעיקר עובדי מדינה לשעבר ואנשי כוחות הביטחון החוששים מנקמת הטליבאן – מתחבאים מאז נפילת הממשלה. איש ביטחון לשעבר מספר, כי נאלץ להחליף שוב ושוב את מקום מגוריו לאחר שקיבל איומים טלפוניים. "אני לא יודע כמה זמן אוכל לחיות כך. העיר הפכה לכלא", הוסיף.
לצד זאת, ברחובות העיר יש סימנים לחזרה לשגרה, כאשר חלק מהתושבים מנסים לשוב לחייהם – תוך גישושים מול שליטיהם החדשים. מוחמד אמין, הבעלים בן ה-74 של חנות מוצרי חשמל, מתכונן לפגישה עם איש טליבאן ואומר: "תמיד שמענו שהם פחות מושחתים ושהם חורצים דין במהירות. נראה כעת". אבל כאשר נשאל על מצב העסקים, מצב רוחו השתנה לרעה. מאז נפילת העיר מכר אמין סחורה ב-20 דולר בקושי. השתלטות הטליבאן הובילה להקפאת המערכת הפיננסית של המדינה ועצרה את הסיוע הזר. "יש אנשים בשוק, אבל כעת אנשים באים אלי ומתחננים שאקנה את החפצים שלהם, לא כדי לקנות ממני", הוא מספר.
בשולי העיר העתיקה של קאבול, מספרים גם הבעלים של חנות בדים על צניחה במכירות מאז השתלטות הטליבאן, אבל רבים מאשימים את הקהילה הבינלאומית בשל צעדיה נגד השליטים החדשים. המכירות היחידות שעלו הן של ביגוד מסורתי לנשים. מוחמד יוניס בן ה-19, המגדיר את עצמו כמוסלמי מתון ולומד חוק מוסלמי באוניברסיטה, מסייע כעת בחנות המשפחתית ואומר שהנשים מבקשות כעת להתלבש בבגדים כהים יותר. גם הוא פחד מהשתלטות הטליבאן, "אבל כאשר הם באו – זה לא היה כל כך נורא". יוניס לא תמך בממשלה הקודמת, בשל שחיתותה והמצב הכלכלי הקשה, אך אינו בטוח שהמצב יהיה טוב יותר תחת הטליבאן. "נכון לעכשיו הם רק מדברים; רק כאשר יתחילו לפעול נוכל לגבש דעה עליהם".
ספיוללה נסרי סגר את חנות הספרים שלו כאשר הטליבאן התקרב לעיר ולא ציפה לפתוח אותה מחדש בשבועות הקרובים, אם בכלל. נסרי מוכר ספרים מודרניים – החל מספרי דת וכלה בספרות אמריקנית ואירופית. הוא שיער שהקנאים לא יאשרו את פעילותו, אבל שבוע לאחר נפילת העיר הגיע קצין טליבאן ודרש ממנו לפתוח מחדש. אנשיו – בוגרי אוניברסיטאות או מי שמקווים לחזור ללימודיהם – החלו לנבור בין הספרים, וחיפשו במיוחד חיבורים על פוליטיקה וכלכלה מוסלמיות. נסרי הופתע מרמת ההשכלה שלהם וסבור שהם הבינו שעליהם ללמוד עוד כדי לשלוט במדינה.
לוחמי הטליבאן חיפשו ספרים שכנו של נסרי, זביוללה קדירי, מנהל חנות באחד הענפים היחידים שעסקיהם השתפרו מאז כיבוש העיר: סדנה לתיקון אופנועים. הממשלה הקודמת, שלא הצליחה למנוע גניבות, אסרה להשתמש באופנועים ברחובות קאבול. כעת מצב הביטחון האישי השתפר, וקדירי אומר שנראה שהשחיתות נעלמה בן-לילה יחד עם הממשלה הנופלת. אולי המערכת החדשה תהיה טובה יותר, הוא מקווה, אך כמו האחרים – יחכה לראות האם הטליבאן יחזור ליד הברזל שהשליט בשנות ה-90. מנהיגי הטליבאן אומרים שיכריזו על חוקים חדשים לאחר הקמת הממשלה, ומנהלים מו"מ לשתף בה גורמים נוספים.
מוחמד סדיקי, צלם באחד משכונות היוקרה של העיר, נאסר והוכה בידי הטליבאן בשנות ה-90 בשל עיסוקו. חנותו הייתה סגורה במשך חמש שנים ונפתחה מחדש בעקבות הכיבוש האמריקני ב-2001. "אנחנו שומעים שהם השתנו, אבל אנחנו לא יודעים האם בעיניהם העיסוק שלי חוקי", אומר סדיקי. "אני עדיין מפחד מהם, אבל יש לי זיק של תקווה, כי הם לא אסרו לצפות בטלוויזיה אז אולי הם לא יאסרו צילום".
הפוסט מדווח, כי אחרים שעיסוקיהם נאסרו בסיבוב הקודם בידי הטליבאן, אינם לוקחים סיכון הפעם. בין רבבות האפנים אותם פינו האמריקנים היו פעילי זכויות אדם, עובדי ממשלה, פעילים למען זכויות נשים ואנשי כוחות הביטחון. אחת מפעילות זכויות הנשים, שלא יכלה לברוח מהמדינה, מתחבאת אצל חבר. ברגע שהטליבאן השתלט, השכלתה והקריירה שלה – מקור גאוותה – הפכו לגורם סיכון. היא סגרה את חשבון הפייסבוק שלה וכמעט שאינה יוצאת לרחוב. בפעמים המעטות שיצאה, שמה לב שיש ברחוב פחות נשים ושלבושן השתנה לשחור וארוך. "הטליבאן השמיע הבטחות מתונות, אבל לעולם לא אסמוך עליהם. הם מחכים להכרה מצד הקהילה הבינלאומית ואז יאכפו את המדיניות הקיצונית שלהם".
