החלטת בית המשפט העליון האמריקני בשבוע שעבר, שלא לבלום חוק במדינת טקסס המתיר הפלות רק עד השבוע השישי להריון, הייתה שונה מהחלטות משמעותיות אחרות שלו. ההחלטה הזאת פורסמה זמן קצר לפני חצות (1.9.21) לפי שעון וושינגטון, באה בלא דיון בעל-פה, כללה פסקה אחת ולא הייתה חתומה.
החלטה זו היא חלק ממה שמכונה "החלטות צללים", מציין ניו-יורק טיימס: הכרעות מהירות מאוד, בלא טיעונים מורחבים בכתב, בלא דיון בעל-פה ובלא חוות דעת חתומות – ואפילו בלי לדעת האם הן ניתנו פה אחד או של מי הדעות החלוקות. החלטות כאלו ניתנו בחודשים האחרונים בנוגע להגבלות על זכויות הצבעה, שינויי אקלים, פיקוח על הילודה, מגבלות קורונה, פינוי דיירים בשל חובות שכר דירה, הגירה ועוד.
"החלטות צללים" עוסקות לרוב בנושאים דחופים – למשל: נוהלי הצבעה שיש להכריע בהם ערב הבחירות. לכן, לא תמיד יש לשופטים הזמן לקיים דיון ולכתוב פסק דין. איש אינו חולק על הצורך בשימוש בכלי זה, אומר הטיימס, אך משפטנים רבים מודאגים מהגידול בהפעלתו, כולל במקרים בהם בית המשפט העליון יכול להכריע במסלול הרגיל והמלא. אז מדוע השופטים עושים זאת? חלקית, הדבר נובע מנטייה גוברת של הערכאות הנמוכות יותר לתת פסקי דין הנוגעים למדינה כולה – ופעולה מהירה של שופטי העליון מבטיחה את תפקידם הדומיננטי בהקשר הלאומי.
אבל יש גם זווית פוליטית. "החלטות צללים" מעניקות לשופטים הגנה מפני ביקורת. כך למשל בנושא ההפלות בטקסס: אין שום מסוים שניתן לבוא אליו בטענות והמזוהה אישית עם המגבלות. הסיבה היחידה שהציבור יודע במקרה הזה שהתוצאה הייתה חמישה מול ארבעה, היא שארבעת שופטי המיעוט פרסמו חוות דעת משלהם. המבקרים טוענים, כי השופטים חייבים ביותר שקיפות כאשר מדובר במדינה דמוקרטית.
בדיון בבית הנבחרים ב"החלטות הצללים" (3.9.21), צירים משתי המפלגות מתחו ביקורת על השימוש הגובר בהן. הנרי ג'ונסון, דמוקרט מג'ורג'יה, אמר כי חלק בלתי נפרד מאמון הציבור בבית המשפט הוא היכולת לדעת מדוע הוא החליט לדון בנושא מסוים, כיצד נחלקו הדעות ומהם הנימוקים. לואי גומרה, רפובליקני מטקסס, אמר שיתמוך ברפורמה שתדרוש מהשופטים לפרסם פסקי דין מנומקים וחתומים.
"החלטות הצללים" גורמות לחוסר בהירות בערכאות הנמוכות יותר בשאלה מה בדיוק פסק בית המשפט העליון וכיצד עליהם להחליט בעתיד במקרים דומים. התוצאה היא חילוקי דעות משמעותיים בערכאות אלו בנוגע ליישום פסיקת בית המשפט העליון – אומר פרופ' ויליאם בראודה מאוניברסיטת שיקגו, שהיה עוזרו המשפטי של הנשיא ג'ון רוברטס וטבע את המונח "החלטות צללים".
לדברי הטיימס, ששת השופטים אשר מונו בידי נשיאים רפובליקנים מובילים את הרחבת השימוש ב"החלטות צללים", מגמה העולה בקנה אחד עם גישתם הכללית לחוק. הם מוכנים לעיתים קרובות (גם אם לא תמיד) להיות תוקפניים ולהפוך תקדימים רבי-שנים, כמו למשל במימון בחירות, חוקי בחירות, רגולציה על עסקים ועוד. "החלטות הצללים" מגבירות את יכולתם לעצב את החברה האמריקנית. שלושת השופטים אשר מונו בידי נשיאים דמוקרטים מתוסכלים יותר ויותר מן המגמה. אלנה קגן כתבה בשבוע שעבר בצורה חריפה, כי השימוש ב"החלטות צללים" נעשה מדי יום פחות הגיוני, בלתי עקבי ולא ניתן להגנה.
גם רוברטס לא הסכים עם השימוש ב"החלטת צללים" במקרה של טקסס. הוא הצטרף לשלושת השופטים הליברלים ואמר כי בית המשפט יכול היה לחסום את החוק הטקסני בעודו עושה את דרכו במעלה בתי המשפט. אך בית המשפט בחר מסלול אחר, שמשמעותו היא שההפלות כמעט בלתי חוקיות במדינה השנייה בגודלה בארה"ב. הטיימס מציין לבסוף, כי בית המשפט העליון צפוי לקבל בשנה הבאה החלטה מאריכת ימים יותר: בסתיו יקיימו דיון בחוק ההפלות של מיסיסיפי ופסק הדין צפוי בחודש יוני 2022.
