- יאן אגלנד הוא מזכ"ל מועצת הפליטים הנורבגית ובעל 30 שנות ניסיון בתחום ההומניטרי. מאמרו בוושינגטון פוסט נכתב בגוף ראשון, וכך מתפרסמים כאן עיקריו.
כאשר נסעתי ברחבי קאבול לפני כמה שבועות, העיר נראתה שונה לחלוטין מזו שראיתי בביקורי האחרון ב-2019. הכלכלה יוצאת משליטה, ואם כסף לא יוזרם במהירות – קריסה כלכלית מוחלטת תדרדר את אפגניסטן לאסון הומניטרי. היאוש ניכר בכל מקום. אימהות אמרו לי שאין להן הכנסות וחסכונות והן חוששות שילדיהן יגוועו ברעב או יקפאו בקור בחורף הקרוב. פגשתי מורים, עובדי בריאות ומהנדסי מים שלא קיבלו משכורת מאז חודש מאי. בלא מערכת בנקאות פעילה, האפגנים מן השורה מנותקים מחסכונות חייהם ואין להם דרך לשרוד.
כאשר הטליבאן השתלט על המדינה באוגוסט, היא איבדה את גישתה ליותר מ-9 מיליארד דולר בבנקים מרכזיים, אשר הוקפאו בידי ממשל ביידן. המהלך טלטל את המערכת הבנקאית והוביל את הטליבאן להטיל פיקוח על ההון, אשר הביא לאפקט דומינו, לסגירת הבנקים ולשיתוק הכלכלה.
אסור שהעימות הפוליטי עם טליבאן יעניש את האוכלוסייה האזרחית. הקהילה הבינלאומית חייבת להשיג מיד הסכמים רב-לאומיים לייצב את הכלכלה ולממן שירותים ציבוריים. המשמעות היא מציאת ערוצי תשלום בטוחים כדי להזרים סיוע ולהבטיח את הפעילות ההומניטרית מפני העיצומים הבינלאומיים וצעדים אחרים למלחמה בטרור. הארגון שלנו מנסה להושיט עזרה, אך לא הצלחנו להעביר בבטחה כספי סיוע למדינה לרכישת אספקת חירום למשפחות הניצבות בפני סכנת אובדן בתיהן ורעב בחורף הקרוב.
בנוסף למשבר הנזילות בשל סגירת הבנקים, הקפאת כספי התורמים תרמה לשיתוק השירותים הציבוריים. 75% מהם מומנו בשנים האחרונות בסיוע זר, אך קו חיים זה נותק משום שהקהילה הבינלאומית מתחבטת כיצד לעבוד עם ממשלת הטליבאן, הכוללת שרים המצויים ברשימת העיצומים הבינלאומית. יש למצוא בדחיפות דרכים חדשות להעברת תשלום ישיר למאות אלפי עובדי המדינה והשלטון המקומי. הצעתי לראשי האו"ם והבנק העולמי לעשות זאת באמצעות קרנות נאמנות שיקים האו"ם, ואשר יעבירו את הכספים דרך הערוצים של שני הארגונים שכבר קיימים באפגניסטן.
הטליבאן נתן הבטחות בעל-פה הבנק העולמי הקפיא 600 מיליון דולר המהווים את עמוד השדרה של מערכת הבריאות האפגנית. אם רופאים ואחיות לא יקבלו שכר, בתי החולים ייאלצו להיסגר. הקבוצה שהוקמה לאחרונה בידי ארבעה ארגוני סיוע כדי להתמודד עם משבר הבריאות היא צעד בכיוון הנכון, אך אין בו די. ארגוני הסיוע לא מתקרבים למלא את החלל העצום הקיים במערכת הבריאות. יש צורך גם במכשירים פיננסיים שיאפשרו לתורמים לאסוף סכומים משמעותיים של כספי סיוע ולנווט במורכבות של העיצומים הבינלאומיים.
אפגניסטן ניצבה בפני משבר הומניטרי עוד לפני נצחון הטליבאן. למעלה מ-18 מיליון איש זקוקים בדחיפות לסיוע. 3.5 מיליון אפגנים נעקרו מבתיהם. שליש מהאפגנים אינם יודעים מהיכן תגיע ארוחתם הבאה. יש הטוענים, כי על הטליבאן לעמוד בתנאים מסוימים בתמורה לקבלת הסיוע. אנחנו, כארגון הומניטרי, איננו מציבים תנאים לעזרתנו. אנחנו לא נמצאים כאן כדי לפתור משבר פוליטי. הקהילה הבינלאומית צריכה להבין את הדחיפות: המשבר הכלכלי רק יגביר את הצרכים ההומניטריים.
אמרתי למנהיגי הטליבאן שפגשתי בקאבול, כי כדי שהפעילות ההומניטרית תהיה יעילה, עמיתינו הגברים והנשים חייבים לקבל זכויות שוות, כשם שחשוב שהן ילדים והן ילדות יוכלו ללמוד. ניתנו לנו הבטחות בעל-פה בנושאים אלו ברוב חלקי המדינה, ונמשיך ללחוץ על הטליבאן לממש את העקרונות ההומניטריים ולהבטיח שנוכל להגיע לנזקקים ביותר.
הצלחתנו במרוץ נגד הזמן לקראת החורף תלויה לא רק בטליבאן, אלא גם בקהילה הבינלאומית. בשני העשורים האחרונים הוצאו טריליוני דולרים על המלחמה באפגניסטן, אשר הסתיימה בפתאומיות כאשר ארה"ב נסוגה והותירה 40 מיליון איש לדאוג לעצמם. הקהילה הבינלאומית אינה יכולה להמשיך לעמוד מן הצד ולצפות בצניחה החופשית של המדינה. אנחנו חייבים למנוע את הקריסה הכלכלית המוחלטת של אפגניסטן, בלא קשר לזהות השולטים בה. אם לא כן – מיליוני גברים, נשים וילדים ישלמו את המחיר הכבד ביותר.
