כאשר נבילה הייתה שופטת בבית המשפט העליון של אפגניסטן, היא אפשרה לנשים שבעליהן תקפו או חטפו אותן להתגרש מהם. חלקם איימו לרצוח אותם לאחר שישתחררו ממאסרם. כאשר הטליבאן השתלט על המדינה, מאות אסירים שוחררו ובהם כמה מאותם גברים. לאחר מספר ימים היא החלה לקבל איומי רצח מאסירים לשעבר. נבילה עברה למקום מסתור והחלה לחפש דרכים לצאת מן המדינה עם בעלה ושלוש בנותיהם הצעירות. "העתיד קודר בכל מקום, במיוחד לשופטות", אמרה לניו-יורק טיימס.
למעלה מ-200 שופטות נותרו באפגניסטן, ורבות מהן נתונות לאיומים ומתחבאות. אנשי הטליבאן הוציאו את פרטיהן האישיים ממסמכי מערכת המשפט וחשבונות הבנק של חלקן הוקפאו. הבריחה של שופטות ועורכות דין היא אחת הדוגמאות המרובות למהירות בה הטליבאן מוחק את הישגיהן של נשות אפגניסטן משני העשורים האחרונים. הן לא רק איבדו את עבודתן, אלא גם חיות בפחד מתמיד לחייהן ולחיי משפחותיהן. דובר הטליבאן אמר לטיימס, כי לא התקבלה כל החלטה לגבי עתידן של נשים במערכת המשפט וכרגע הן "בהמתנה".
השופטות ועורכות הדין אומרות שבפועל הן פוטרו, משום שמסוכן מדי עבורן להמשיך בעבודתן לנוכח התנגדותו של הטליבאן לכך שנשים ישפטו גברים. לפני השתלטות הטליבאן היו באפגניסטן 270 שופטות במערכת המושחתת והנשלטת בידי גברים. במקומות רבים הוקמו בתי משפט מיוחדים שאוישו בידי שופטות, לצד יחידות משטרה ייעודיות, לטיפול באלימות כלפי נשים. מחקר של האו"ם ב-2008 מצא, כי קרוב ל-90% מן האפגניות סבלו התעללות כלשהי בבתיהן.
שופטות אלו סייעו לבצע רפורמה כלשהי בבתי משפט רבים, במיוחד בערים, והעניקו צדק ליותר נשים וילדות אשר הוכו וסבלו התעללות מידי בעלים וקרובי משפחה אחרים. הן התמודדו מול מערכת המעדיפה את הגברים, בכך שאפשרו לנשים רבות להתגרש במקרים שבעבר אילצו אותן להישאר כלואות בחיי נישואין של התעללות.
"איבדתי את עבודתי וכל משפחתי בסכנה" בין מי שכיום מתחבאות מצויות שופטות ועורכות דין אשר טיפלו בתביעות נגד גברים בשל אלימות, חטיפות ואונס של נשים וילדות. כעת, רבות מהן נופלות בעצמן קורבן לאלימות. בשיטה, עורכת דין בת 25 שייצגה קורבנות התעללות, אומרת שלא יצאה מביתה בקאבול מאז השתלט הטליבאן על העיר ב-15 באוגוסט. היא מנסה לעזוב את המדינה עם אימה ושני אחיה, שאחד מהם הוא חייל לשעבר. "איבדתי את עבודתי וכעת כל משפחתי בסכנה", היא אומרת.
הטיימס מציין, כי שופטות ועורכות דין היו נתונים לאיומים והתקפות עוד לפני השתלטות הטליבאן. שופטים וקציני משטרה התנגדו לרפורמות במערכת המשפט ולחצו על נשים למשוך תלונות שהגישו. חוק משנת 2009, אשר אמור היה להתמודד עם האלימות נגד נשים, נותר במידה רבה בבחינת אות מתה, כאשר גברים בתוך המערכת חיבלו במימושו.
נשים רבות שנטלו חלק בהתקדמות שכן הושגה, אינן יכולות כעת לצאת מאפגניסטן משום שאין להן תעודות זהות או דרכונים. לפי הבנק העולמי, ליותר ממחצית נשות אפגניסטן אין תעודות זהות, לעומת 6% בלבד מן הגברים. במקרים רבים, גם אם יש להן מסמכי זיהוי – המצב מסתבך משום שבעליהן או ילדיהן אינם רוצים לעזוב את המדינה. אחת ההצעות בהקשר זה היא להחיות את "דרכוני ננסן" משנת 1922, אשר סייעו לפליטים לאחר מלחמת העולם השנייה והמהפכה הרוסית.
כמה עשרות שופטות ועורכות דין הצליחו להימלט. פולין סייעה ל-20 מהן ובני משפחותיהן, ו-24 שופטות פונו ליוון. פריבה הייתה שופטת בעיר מאזאר א-שריף ונמנית על אלו שהגיעו ליוון. היא הרשיעה גברים רבים באלימות כלפי נשותיהם, ועמדה בראש ההרכב שהרשיע שני אנשי טליבאן בפיגוע התאבדות ב-2016 נגד הקונסוליה הגרמנית בעיר. פריבה גם סייעה לאחותה להתגרש מאיש טליבאן איתו נאלצה להתחתן בגיל 17; האחות ושלושת ילדיה ברחו למצרים, אך הבעל-לשעבר עודנו רודף אחריהם.
דובר הטליבאן מכחיש שהשופטות ועורכות הדין מצויות בסכנה, ואומר שהן נכללות בחנינה הכללית שניתנה לכל מי ששירתו את הממשלה הקודמת. "לכל מי שחי במחבוא, אנחנו אומרים שהם צריכים להרגיש חופשיים, אנחנו לא רוצים לעשות לכם דבר. זוהי ארצם והם יכולים לחיות בחופשיות ובקלות", הוסיף.
