הנסיך אנדרו אינו מכחיש שהוא מופיע בתמונה, אבל אין הוא בטוח שידו היא זאת שחובקת את מותניה של וירג'יניה רוברטס בת ה-17. לדבריו, אין הוא זוכר שהתמונה צולמה; הוא לבוש בה בבגדי טיול בעוד שבלונדון הוא לובש חליפה ועניבה; ואין זה מהרגלו לחבק אנשים. הוא מעולם לא היה בקומה העליונה בביתה של ידידתו גיליין מקסוול, שם צולמה התמונה. והוא מעולם לא ראה את ג'פרי אפשטיין מצלם.
התמונה ממשיכה לרדוף את בנה השני של המלכה אליזבת, אומר אקונומיסט. אפשטיין, שהורשע מאוחר יותר בהדחת קטינה לזנות, התאבד; מקסוול הורשעה בחודש שעבר; ורוברטס-ג'יופרה תובעת אותו. בתביעה שהוגשה בניו-יורק היא טוענת, שלאחר צילום התמונה נכפה עליה לשכב עם אנדרו. לדבריה, אנדרו ניצל אותה מינית בבתיו של אפשטיין במנהטן ובאיי הבתולה למרות שידע שהיא קורבן לסחר בבני אדם. אנדרו טוען שמעולם לא פגש אותה. פרקליטיו ביקשו לדחות על הסף את התביעה, בשל הסכם עליו חתמה רוברטס-ג'יופרה עם אפשטיין ב-2009.
תומכי בית המלוכה טוענים שהפרשה אינה נוגעת אליו. לאחר שב-22 שנות חייו הראשונות היה אנדרו השני בתור לכתר – מרחק של תאונת פולו אחת מן הכס – כיום הוא במקום התשיעי, אחרי ילדיו ונכסיו של הנסיך צ'רלס. המלוכה ממשיכה להיות פופולרית: 61% מהבריטים מעדיפים אותה, לעומת 24% בלבד התומכים במעבר לרפובליקה. קשייו של אנדרו לא פגעו בפופולריות מרקיעת השחקים של אמו. המשפחה שרדה מאות שנים של שערוריות מין. בפרלמנט אין שדולה לטובת רפובליקה.
אבל ההאשמות מאיימות על המלוכה – טוען אקונומיסט. בחודש יוני תחגוג בריטניה 70 שנות שלטון של אליזבת בת ה-96, במה שעשוי להיות הסיום המפואר של הכהונה הארוכה ביותר בהיסטוריה. כאשר צ'רלס יוכתר, יהיה זה חידוש של הסכמת הציבור למונרכיה העומדת בבסיס החוקה הבריטית. פעם ההסכמה הזאת הייתה עקרונית וכללה היבט דתי: המלך נשבע להגן על הכנסייה. לא עוד; כיום הלגיטימיות שלה תלויה בתועלת הנובעת ממנה. בני המשפחה חייבים לעבוד קשה ולעשות טוב. הבריטים אוהבים את המשפחה בין היתר משום שלדעתם הם מכירים אותה.
התורשה היא לפעמים הגרלה האשמותיה של רוברטס-ג'יופרה מעמידות בספק את כל אלו. תנועת "ריפבליק", הגוף העיקרי בבריטניה המתנגד למלוכה, מתכננת קמפיין בעת חגיגות ה-70. היא מקווה שסיום כהונתה של אליזבת יפתח מחדש את הדיון על החוקה. המלכה היא השריון של בית המלוכה ואחריה המשפחה תהיה פגיעה מאוד – טוען מייסד התנועה, גראהם סמית. מעמדה של המלוכה נפגע בגלל אנדרו, שנאלץ לפרוש מתפקידיו הציבוריים וכעת מבלה את זמנו ברכיבה בגני טירת וינדזור. הוא נפגע בגלל נסיך בלתי דיפלומטי שהפך למשל ושנינה, ואשר גם לאחר התאבדותו של אפשטיין הכריז שאין לו חרטות על הידידות "המועילה מאוד" עם הפדופיל. זוהי תזכורת לכך שהתורשה היא הגרלה: לפעמים מקבלים את אליזבת ולפעמים את אנדרו.
תביעתה של רוברטס-ג'יופרה כמות שהיא, בלי קשר לתוצאותיה, מותירה את משפחת המלוכה בלא אפשרויות טובות בנוגע לטיפול באנדרו. יש דיבורים על שיגורו לגלות פנימית: הוא יתבקש שלא להשתמש בתאריו ויאבד את דרגותיו הצבאיות, אך יישאר בשרשרת הירושה. החלופה – ויתור שלו על מקומו בשרשרת – תהיה כנראה מזיקה עוד יותר. בבסיס הירושה עומד היותה אוטומטית ומעבר לכל ויכוח. אם מתחילים לדלל אותה משום שבן אחד טוב יותר, מתאים יותר או פופולרי יותר – כל ההיגיון שביסודה מתמוטט.
הפוליטיקאי השמרני בן המאה ה-19 אדוארד בולוור-ליטון אמר, ש"ויתור על הכתר הוא למלך מה שהתאבדות היא לאדם". זו הסיבה לכך שהתפטרותו של אדוארד השמיני ב-1936 הייתה כה טראומטית, והסיבה לכך שלמרות שהנסיך הארי נסוג מחובותיו המלכותיות – הוא עדיין השישי בתור לכתר. המלוכה אינה יכולה לסבול את אנדרו בתוכה, אבל גם לא יכולה לפלוט אותו. הדבר הטוב ביותר מבחינתה הוא לעצום עיניים ולהעמיד פנים שמעולם לא היה בסביבה.
