התפשטות האומיקרון פגעה קשות בדיפלומטיה של החיסונים, ובמיוחד במוסקבה ובבייג'ינג. החיסונים תוצרת רוסיה וסין נאבקים מול הנתונים המלמדים שהן פחות יעילים נגד הזן הנוכחי, ואשר מפחיתים את הסיכויים למכירתם ברחבי העולם – מדווח וושינגטון פוסט.
שני החיסונים הסיניים הנפוצים ביותר, תוצרת סינופארם וסינובאק, משתמשים בטכנולוגיה הישנה יחסית של נגיף מוחלש, ולא ב-mRNA החדישה בה נעשה שימוש בחיסונים אמריקניים ואירופיים. הנתונים מלמדים, כי שתי מנות של חיסונים אלו מעניקות הגנה נמוכה יחסית מפני האומיקרון, וכעת מתחבטת סין בשאלה כיצד לתת זריקות דחף לאוכלוסייה בת 1.4 מיליארד בני אדם, ש-80% מהם מחוסנים – בעיקר בשני החיסונים המקומיים.
החיסונים הסיניים הופצו בצורה רחבה גם מחוץ לסין, כך שהדאגה לגבי יעילותם אינה רק נחלתה של בייג'ינג. ממשלת סינגפור הזהירה בשבוע שעבר, כי ייתכן שאפילו שלוש מנות שלהם לא יספיקו להתחסנות מלאה ושיהיה צורך במנה רביעית תשעה חודשים אחרי השלישית. יתרה מזאת: מאז אוגוסט סיפקו סינופארם וסינובאק כמות ניכרת של חיסונים ל-Covax, תוכניתו של ארגון הבריאות העולמי להתחסנות במדינות המתפתחות – וכמה מהן אינן מעוניינות כעת לקבל אותם.
החיסון בו תלתה רוסיה את רוב תקוותיה היה "ספוטניק 5", אשר יצא לשוק כבר ב-2020 והוצג בגאווה כחיסון הראשון בעולם נגד קורונה. מכון המחקר גמאלייה וקרן הרוסית להשקעות ישירות, אשר עמדו מאחורי החיסון, דוחים את הטענות לפיהן הגנתו מפני האומיקרון היא חלשה. חשבון הטוויטר של החיסון באנגלית מרבה לפרסם ידיעות על התפרצות האומיקרון במדינות שאינן משתמשות בו.
לרוסיה יש עוד בעיה: העדר הכרה בינלאומית ב"ספוטניק 5". בניגוד לחיסונים הסיניים, הוא לא קיבל אישור חירום מארגון הבריאות העולמי וממדינה מערבית חשובה כלשהי. מפתחיו טוענים מזה חודשים שהאישור ממשמש ובא, ושניתן להעביר ל-Covax מדי שנה 300-200 מיליון מנות ברגע שיתקבל. אבל ארגון הבריאות דוחה מזה חודשים את לחציה של רוסיה ואומר שלא קיבל את כל המידע הדרוש. בלא אישור כזה, המחוסנים ב"ספוטניק 5" אינם מורשים להיכנס למדינות רבות ובהן ארה"ב; ומדובר לא רק ברוסים, אלא גם בתושבי מדינות דרום אמריקה שהשתמשו בו.
תלונות נוספות נגד החיסון הרוסי נוגעות לקצב האספקה האיטי שלו, מציין הפוסט. לפי נתוני יוניצ"ף, ארגון האו"ם לטיפול בילדים, אשתקד סופקו ברחבי העולם פחות מ-80 מיליון מנות של "ספוטניק 5" ו"ספוטניק לייט" – לעומת 528 מיליון שקל סינופארם, 729 מיליון של סינובאק ו-1.5 מיליארד של פייזר מחוץ לארה"ב.
המערב ינצח, אבל העולם עלול להפסיד כל אלו נראים ככישלון משמעותי למוסקבה ובייג'ינג. השתיים קישרו את ייצוא החיסונים למדיניות החוץ שלהן בצורה שקשה לפספס. סין סירבה לייצא אותו למדינות התומכות בטייוואן, ואילו רוסיה סיפקה אותו לאיזורים באוקראינה הנמצאים בשליטת המורדים בהם היא תומכת. שתי המדינות פקפקו בפומבי בבטיחות החיסונים המערביים, אבל כעת חברות סיניות מפתחות חיסונים בטכנולוגיית mRNA; חברה רוסית ניסתה זאת ב-2020 אך ללא הצלחה.
בשלבים מוקדמים יותר של המגיפה הייתה תקווה, שרוסיה וסין יוכלו למלא את הפער באספקת החיסונים העולמית. אבל עוד לפני האומיקרון היו בעיות ביישומה של הנחה זו. מדינות בעלות שיעור התחסנות גבוה שהסתמכו על החיסונים הסיניים, סבלו מעלייה חדה בתחלואה בקיץ שעבר – מה שהוריד את האמון בחיסונים אלו. ואילו רוסיה לא סיפקה את החיסונים שהבטיחה ל-Covax, בשל העדר האישור מארגון הבריאות.
אם הביקוש לחיסונים הסיניים והרוסיים ימשיך לרדת, יגבר הלחץ על פייזר ומודרנה. בשבוע שעבר פורסמה הערכה, לפיה יהיה צורך ב-22 מיליארד מנות של חיסוני mRNA כדי להאט השנה את התפשטות המגיפה – פי שלושה מתחזית האספקה הנוכחית. תרחיש כזה יהווה ניצחון לדיפלומטיית החיסונים של ארה"ב ואירופה, אבל אם לא יימצא מי שימלא את החסר בחיסונים – העולם כולו יפסיד.