חיילים, טנקים, טילים וספינות נמצאים בתנועה. כוחות רוסיים, לאט אך בבטחה, מקיפים את אוקראינה משלושה כיוונים. המצב בשטח מלמד שהנשיא ולדימיר פוטין עומד לפתוח במתקפה נרחבת על אוקראינה. בפועל, מנתח וושינגטון פוסט, יש לו אפשרויות רבות מעבר למלחמה כוללת ורבת נפגעים, אשר תסכן את חייליו ואת המשק הרוסי.
אזהרותיו של הנשיא ג'ו ביידן מפני תגובה חריפה של ארה"ב ובעלות בריתה על פלישה רוסית לאוקראינה, הגבירו את תשומת הלב כלפי מה שפרשנים צבאיים מכנים "האזור האפור" שבין מלחמה לבין שלום. מדובר בצעדים המתפרסים בין התערבות בבחירות ומתקפות סייבר לבין התנקשויות והפיכה, המאפשרים את קביעת גורלה של מדינה אחרת בלא המחיר של מלחמה גלויה. לקרמלין יש היסטוריה ארוכה של פעילות כזאת עוד מזמן המלחמה הקרה, ועד להתערבות בבחירות בארה"ב ב-2016.
אפילו אם פוטין יחליט על מתקפה צבאית, כלל לא ברור האם יבחר במתקפה כוללת לעבר הבירה קייב. מאחר שההגנה האווירית של אוקראינה מוגבלת, קרוב לוודאי שמוסקבה תבטיח שליטה באוויר, וכך תעניק מטרייה לכוחות היבשה שמטרתם תהיה להכריח את הנשיא ולדימיר זלנסקי להיכנע לדרישות הקרמלין.
"רוסיה הותירה לעצמה גמישות רבה", אמר לפוסט דארה מאסיקוט, מומחה לענייני רוסיה. "למשל, הם יכולים להגביר בהדרגה את הלחץ, החל ממתקפות סייבר, הטרדות בקווי התקשורת ועל למתקפה כוללת באוויר, ביבשה ובים". רוסיה יכולה להפחית את הסיכון והאבידות באמצעות הפצצות או ירי ארטילרי ארוך טווח, הוסיף. הכוחות שהציב פוטין ליד הגבול יותירו ברקע את אפשרות הפלישה המלאה, כאזהרה מול התגובה המערבית.
האם המטרה היא אוקראינה או אירופה חלק מן הפרשנים טוענים, כי למוסקבה אין כוונה לפלוש, אלא היא מעלה את המתח כדי לשכנע את וושינגטון לקבל את דרישתה העיקרית – לא לצרף את אוקראינה לנאט"ו. כך סבור דמיטרי טרנין: "הרעיון שמאחורי מהלכיה של רוסיה איננו לנהל מלחמה נגד אוקראינה אלא להשתמש בהפגנת הכוח הצבאי כדי להביא את ארה"ב לשולחן המו"מ כדי לדון על ענייני ביטחון באירופה, כולל אלו הנוגעים לאוקראינה".
לדעת פיודור לוקיאנוב, מטרתו של הקרמלין היא לעצב מחדש את המאזן הביטחוני באירופה בינה רוסיה לבין נאט"ו ולהרחיק את המוסדות האירופיים-אטלנטיים מקביעת הבסיס הביטחוני ביבשת, "כי מנקודת מבטה של רוסיה – זה לא עובד". מטרה זו שאפתנית מכדי שניתן יהיה להשיג אותה בדיפלומטיה שגרתית, ומכאן הסלמת הלחץ הצבאי. הזירה האוקראינית אינה מספיקה לשם כך, מוסיף לוקיאנוב, ולכן עשויה רוסיה לבצע פרובוקציה בזירה נוספת. פוטין אמר שהוא ינקוט בפעולות "צבאיות-טכניות" אם נאט"ו לא תיענה לדרישותיו. כמה פרשנים סבורים, שזה עשוי לכלול הצבת יותר כלי נשק התקפיים במיקומים בהם יאיימו במישרין על ארה"ב ובעלות בריתה בנאט"ו, מוסיף הפוסט.
רוב לי סבור, כי הסביבות לפעולה צבאית רוסית גבוהה מאשר הסבירות שלא תינקט, בין היתר בשל ריכוז הכוחות חסר התקדים סביב אוקראינה. "עושה רושם שהם העבירו קרוב לאוקראינה יחידות מכל מחוז צבאי, כולל הצי הצפוני. זה מעולם לא קרא", אומר לי. "הם מעבירים ציוד המצוי לא הרחק מגבול קוריאה הצפונית כל הדרך עד בלארוס. הם עושים מיליון דברים בלתי שגרתיים, ולכן אנחנו בזירה בלתי מוכרת". לדבריו, רוסיה רוצה להבטיח שאוקראינה לעולם לא תאיים עליה, והדרך לעשות זאת היא מכה מוחצת שתהרוס את הצבא האוקראיני ולהכריח את זלנסקי להיכנע לדרישות הקרמלין. יש צורך לכל הפחות במהלומה אווירית עזה כדי להשיג זאת מוסיף לי.
רוסיה יכולה גם לנצל את ההזדמנות כדי לתפוס שטח קטן בעל חשיבות אסטרטגית – למשל את החוף לאורך ים אזוב וכך ליצור גשר יבשתי לחצי-האי קרים שרוסיה סיפחה ב-2014. לדברי אנדרו וייס, מטרות נוספות של רוסיה עשויות לכלול את החלפת הממשלה בקייב או לגרום לו לקרוס. גם הוא מצביע על מתקפה אווירית נרחבת כדרך להשיג יעדים אלו בלא להסתכן בכיבוש נרחב. זהו סיכון אמיתי, מוסיף וייס, כי הממשלה האוקראינית נראית חלשה ברגע של סכנה לאומית.
