בשנות ה-1990 הכריחו ארה"ב ונאט"ו את רוסיה להסיג את כוחותיה ממזרח אירופה, גרמניה והמדינות הבלטיות; פוטין רוצה נקמה. הוא סבור, שארה"ב מצויה במצב מעורער מבחינה פנימית ומסוכסכת עם בעלות בריתה אחרי ארבע השנים ההרסניות של טראמפ, ושהנסיגה מאפגניסטן אותתה על חולשה. לדעת פוטין, אם ילחץ מספיק חזק – הוא יוכל להשיג עם נאט"ו ואירופה עסקה שתמנע את הרחבת הברית מזרחה, ואז יהיה תורה של ארה"ב לעזוב ולקחת איתה את חייליה וטיליה. אוקראינה היא הן המטרה והן אמצעי הלחץ של רוסיה, ממשיכה היל. בחודשים האחרונים ניצח פוטין את ביידן בשורה של משחקים טקטיים והכניס את ארה"ב למגננה. כעת הוא דורש התחייבות שאוקראינה והמדינות הבלטיות לעולם לא יצטרפו לנאט"ו, שהברית תיסוג מהעמדות שתפסה מאז 1997 ושגם ארה"ב תוציא את כוחותיה משם, כולל הטילים הגרעיניים. פקידי הקרמלין מעמידים בספק את הלגיטימיות של הנוכחית האמריקנית באירופה, מציבים שאלות לגבי בסיסיה ביפן ועל תפקידה באזור אסיה-פסיפיק. הם אפילו רמזו שרוסיה עשויה להציב טילים על-קוליים בחצר האחורית של ארה"ב – ונצואלה וקובה. פוטין מנהל משברים בצורה בה הוא תמיד יכול לזכות, ללא קשר למה שעושים אחרים. הוא יכול לפלוש לאוקראינה או רק לחבר את השטחים בהם רוסיה כבר שולטת; הוא יכול לעורר בעיות ביפן או להציב טילים באמריקה – בהתאם להתפתחויות באירופה. פוטין מחזיק את ארה"ב בדיוק היכן שהוא רוצה, קובעת היל. איומיו קבעו את סדר היום בדיונים הביטחוניים באירופה וזכה בתשומת ליבו המלאה של המערב. בניגוד לביידן, פוטין אינו צריך לחשוש מבחירות אמצע הקדנציה או להתמודד עם לחצים מפלגתיים. אין לו בעיה עם תקשורת שלילית וסקרי דעת קהל. הוא יכול לפעול כרצונו. כרגע נראה, כי פוטין יסבך את ארה"ב במשחק טקטי אין-סופי, ינגוס עוד פיסות מאוקראינה וינצל כל קרע אפשרי בנאט"ו ובאיחוד האירופי. ארה"ב צריכה לעצב את תגובתה הדיפלומטית ולהתמודד עם רוסיה על-פי תנאיה שלה ולא על-פי אלו של מוסקבה.

יש לרוסיה דאגות ביטחוניות לגיטימיות, מדגישה היל, ואת סידורי הביטחון באירופה ניתן לרענן אחרי 30 שנה. לוושינגטון ומוסקבה יש הרבה על מה לדון בנושא לנשק קונבנציונלי, נשק גרעיני, סייבר ועוד. אבל פלישה רוסית לאוקראינה ופירוקה מנִשְקהּ אינה יכולה לעמוד כלל על סדר היום. ארה"ב צריכה להראות לפוטין שהוא ייתקל בהתנגדות בינלאומית ושתוקפנותו תעמיד את יחסיה הפוליטיים והכלכליים של רוסיה בסכנה גם הרחק מאירופה. אוקראינה חברה באו"ם מאז 1991, ומתקפה רוסית נוספת תעמיד בסכנה את כל שיטת האו"ם ותסכן את ההסדרים שהבטיחו את הריבונות של חברותיו מאז מלחמת העולם השנייה. ארה"ב, בעלות בריתה ואוקראינה צריכות להעלות את הסוגיה בפני העצרת הכללית ומועצת הביטחון. גם אם רוסיה תמנע החלטה, עתידה של אוקראינה מצדיק תגובה עולמית. ביידן הבטיח שרוסיה "תשלם מחיר כבד" אם כוח רוסי כלשהו יחצה את גבול אוקראינה. אם פוטין יפלוש ולא ייענש בידי המערב ויתר הקהילה הבינלאומית, למעט ענישה פיננסית, הוא יקבע תקדים למדינות אחרות. פוטין כבר מביא בחשבון עיצומים אמריקניים נוספים, אבל הוא מניח שחלק מחברות נאט"ו יהססו להשתתף בהם ואילו מדינות אחרות יעלימו עין. תגובה בינלאומית קולנית ותקיפה, בהובלת האו"ם, ואיום של מדינות מחוץ לאירופה לצנן את יחסיהן עם אירופה, עשויים לגרום לפוטין לעצור. המשחק ארוך הטווח יותר של ארה"ב צריך להיות יצירת חזית אחידה עם בנות בריתה האירופיות וגיוס תמיכה נרחבת יותר. אחרת, הסאגה הנוכחית עלולה לסמן את תחילת הסוף של הנוכחית הצבאית האמריקנית באירופה – מסיימת היל באזהרה חריפה.