ההיסטוריה מלמדת, כי חשיפה שכזאת עלולה לסבך את המצב. לפני הפלישה לעירק ב-2003, ממשל בוש פרסם מידע מודיעיני שמטרתו הייתה להצדיק את המהלך, כולל ציטוט לשיחות של חיילי עירק, תמונות של כלי נשק ביולוגיים ניידים והאשמות לפיהן ממשלו של
סדאם חוסיין בנה צי של כלי טיס בלתי מאוישים לצורך ביצוע מתקפה כימית על ארה"ב. כל המידע הזה היה שגוי, הסתמך על מקורות שקריים ופרשנות שגויה של הפעולות העירקיות והתבסס על הנחת המבוקש בעת העיון במידע הגולמי.
המצב הפעם, אומרים פקידים אמריקנים, שונה לחלוטין. הטענות של וושינגטון אושרו בידי צילומים של לווין מסחרי באיכות שלא הייתה זמינה בעבר. הפרטים על תוכניות הדיסאנפורמציה של רוסיה עולות בקנה אחד עם השיטות המקובלות שלה ואושרו בידי חוקרים עצמאיים. ההבדל החשוב ביותר הוא ביעדים: "בעירק, המודיעין נועד להכשיר את הקרקע לפתיחת מלחמה. אנחנו מנסים למנוע מלחמה", אמר סליבאן.
כאשר רוסיה פלשה לאוקראינה ב-2014, אנשי המודיעין מנעו מממשל אובמה לחלוק עם אחרים את שהיה ידוע להם. ממשל ביידן – בראשותו של מי שהיה סגן הנשיא באותה עת – למד מן הטעויות. החשיפה כעת משקפת את השפעתם של מנהלת המודיעין הלאומי, אווריל היינס, ושל ראש ה-CIA, ויליאם ברנס, המוכנים לחשוף מידע מסווג במטרה לשבש את התכנון הרוסי. "למדנו הרבה, במיוחד מאז 2014, על האופן בו רוסיה משתמשת במרחב המידע כחלק מפעולותיה הביטחוניות והצבאיות", אומרת אמילי הום, דוברת המועצה לביטחון לאומי. "למדנו הרבה על האופן בו ניתן למנוע חלק מן ההשפעה במרחב הזה".
קצין מודיעין אמר לטיימס, כי כאשר יש לסוכנויות הביון האמריקניות מידע היכול לסייע לעולם לשפוט טוב יותר את פעילותה של רוסיה, יש לפרסם אותו – כל עוד ניתן למנוע את חשיפת מקורותיו. כמה אסטרטגים אומרים, כי מדובר במלחמת מידע בהיקף מלא. לעומת זאת, ממשלת אוקראינה הביעה אי-נוחות מהיקף החשיפה האמריקנית: הנשיא ולדימיר זלנסקי אמר אתמול, כי מידע רב מדי יוצר פחד מיותר.