ארה"ב אינה יכולה להמשיך ולהעמיד פנים שעל בטחונה הלאומי להתמקד בסין. אין ספק שהיא תמשיך להוות איום ארוך טווח, אך כפי שניתן לראות באוקראינה – רודן חסר מעצורים ונוטל סיכונים (ברוסיה או במקום אחר) יכול לאתגר בכל רגע את האינטרסים והביטחון של ארה"ב. יש צורך באסטרטגיה חדשה שתתמודד ביעילות עם האויבים באסיה ובאירופה, להם יש יכולת פעולה עולמית. לשם כך יש צורך בשינויים משמעותיים בתפיסת הביטחון הלאומי, אשר ברובה היא מורשת של שלהי שנות ה-1940. אם ארה"ב תוכל להימנע ממלחמה עם סין ורוסיה, העימות עימן ינוהל בשיטות בהן היא ניצחה במלחמה הקרה: דיפלומטיה, סיוע למדינות מתפתחות, תקשורת אסטרטגית, מדע וטכנולוגיה, אידיאולוגיה, לאומיות ועוד.
אמצעי בלתי-צבאי חשוב נוסף, כפי שניתן לראות בימים אלו, הן הבריתות וכוח הפעולה המשותף שהן יוצרות. שניים מגופי הממשל החשובים ביותר בזמן המלחמה הקרה היו סוכנות המידע והסוכנות לסיוע בינלאומי. צריך להמציא אותן מחדש בצורה יצירתית ולהתאים אותן למאבק העולמי הנוכחי.
בה בעת, המלחמה באוקראינה מזכירה את חשיבותה המכרעת של עוצמה צבאית, מדגיש גייטס. ארה"ב זקוקה לצבא גדול יותר ומתקדם יותר בכל זרועותיו, תוך ניצול מלא של טכנולוגיות חדשות כדי להילחם בדרכים חדשות. עוצמה אווירית תהיה חיונית הן באסיה והן באירופה, אך למרות זאת הגיל הממוצע של מטוסי חיל-האוויר הוא 25. יש צורך בצי גדול בהרבה, במיוחד באסיה, כדי להגן על נתיבי הקשר וחופש השיט. צבא היבשה צריך להיות גדול יותר, כדי להרחיב את הנוכחות באירופה לפחות כל עוד פוטין בשלטון.
כל אלו מחייבים רפורמה מרחיקת לכת בפנטגון. הניהול הנוכחי מסכן את ארה"ב. הרגלים ביורוקרטיים ישנים חייבים לפנות את מקומם לגישות חדשות של תגובה מהירה. יש לקצץ בכוח האדם המיותר ולהפנות את הכסף לכוחות המזוינים. גייטס מזכיר, כי כאשר שימש כשר ההגנה, קוצצו בתוך חודשים אחדים עשרות תוכניות ישנות בזבזניות וכושלות, וכך נחסכו 510 מיליארד דולר.
