פרופ' דייוויד שאקוני מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, ממייסדי Anti-Corruption Data Collective, אומר כי חלק מהאוליגרכים משתמשים בתרומות בהיקף ניכר "כדי לסייע לנקות את המוניטין שלהם ולהיטמע מבחינה חברתית ופיננסית במערב. התרומות הללו נעשות מתוך תקווה שהחברה המערבית תתעלם מהשאלות לגבי מקור הכסף". לטענתו, הנתונים מחדדים את הצורך בכללים הדוקים יותר לפרסום התורמים המרכזיים למלכ"רים.
הפוסט פנה למוסדות אלו, ואיש מהם אינו אומר שבכוונתו להחזיר את התרומה; חלקם מסרו שהכסף הוצא לפני שנים, זמן רב לפני העימות הנוכחי. עם זאת, חלק מן המוסדות ממשיכים ליהנות גם כעת מנדיבותם של מקורבים לפוטין. כך למשל, פוטנין התפטר רק בשבוע שעבר ממועצת המנהלים של מוזאון גוגנהיים – אך המוזאון ממשיך להציג תערוכה של הצייר וסילי קנדינסקי במימונו של פוטנין. מרכז קנדי אישר שהוא קיבל 6.5 מיליון דולר בשנת 2011 מחברת אינטרוס שבשליטת פוטנין; לדבריו, אין כיום תרומות פעילות ממנו.
כמה מן המוסדות אומרים, כי סירבו לקבל תרומות נוספות ממי שהוטלו עליהם עיצומים. לדברי MIT, וקלסברג הצטרף לחבר הנאמנים שלו ב-2013 אך הושעה באפריל 2018 בשל הכנסתו לרשימת העיצומים של משרד האוצר. MoMA אמר שקיבל ב-2017 "תרומה חד-פעמית צנועה" מקבוצת רנובה שבבעלות וקלסברג; שנה לאחר מכן הוא הסיר את החברה מרשימת התורמים הפוטנציאליים. קרן קלינטון, אשר קיבלה מווקסלברג בין 50,000 דולר ל-100,000 דולר, מסרה, כי השימוש בכסף הסתיים לפני שנים אחדות.
מבקריו של משטר פוטין לא מתרשמים מהודעות אלו, מציין הפוסט. לטענתם, היה צורך לדחות את התרומות עוד לפני הטלת עיצומים רשמיים. לדברי איליה זסלבסקי, חוקר אנטי-שחיתות יליד רוסיה, ברוב המקרים בדיקת הנאותות לגבי התורמים הייתה מלאכותית ולא הביאה בחשבון את הממצאים השליליים שפרסמו עיתונאים ופעילים רוסים. "התרומות היו כמו כרטיס כניסה לממסד המערבי. סטלין לא יכול היה לחלום על השגת השפעה שכזאת", הוא טוען.
