רוב החברות הרב-לאומיות יכולות לחיות בלי לקוחות רוסיים; הרבה יותר קשה להסתדר בלי סחורות רוסיות. האיחוד האירופי הודיע בשבוע שעבר על איסור מכירת שורה של מוצרים לרוסיה, וגם על אמברגו על ייבוא פלדה ממנה; צעדים נוספים עשויים להגיע. הבעיה המרכזית כעת אינה השוק הרוסי אלא האספקה הרוסית, קובע אקונומיסט. בעוד המלחמה נמשכת, יש חברות שירוויחו וחברות שיפסידו – לצד תנודתיות עצומה.
שני גורמים מביאים לכך שחברות מתקשות להתמודד עם הפגיעה בשרשרת האספקה. האחד הוא היקף הסחורות המיוצרות ברוסיה ואוקראינה: 26% מייצוא החיטה, 16% מהתירס, 30% מהשעורה ו-80% משמן החמניות. אוקראינה מספקת כמחצית מן הניאון החיוני לתעשיית השבבים. רוסיה היא המפיקה השלישית בעולם של נפט, השנייה של גז טבעי והראשונה של ניקל ופלדיום, לצד כמויות גדולות של ברזל ואלומיניום. גם בלי עיצומים רשמיים, הסוחרים מנסים להימנע מרכישות ברוסיה.
גורם שני המסבך את המצב הוא התנודות החריפות בשווקים. מחיר הנפט זינק ל-130 דולר וירד ל-100 דולר תוך שבוע. מחיר הניקל זינק לשיא של 100,000 דולר לטון, לפני שבורסת המתכות בלונדון השעתה את המסחר בו.
שוק המניות האמריקני חזר בכללותו לרמתו לפני הפלישה, אבל יש ענפים היוצאים נשכרים: החל מיצרני נשק, דרך רשתות חדשות וכלה בעורכי דין המייעצים בנושא העיצומים. המרוויחות הגדולות ביותר הן חברות הסחורות, במיוחד מחוץ לרוסיה. מדד חברות הנפט האמריקניות זינק ב-20% בשבועיים שלאחר הפלישה וכעת הוא גבוה ב-9% מכפי שהיה לפניה, בשל הציפייה להגברת התפוקה כתחליף לנפט ולגז הרוסיים. חברות הכרייה רשמו עליות חדות, מאותה סיבה, וכך גם חברות העוסקות בזרעים.
לעומת זאת, הזינוק במחיר הגז הטבעי אילץ יצרני פלדה ספרדיים לקצץ את התפוקה. כאשר חברות התעופה החלו להתאושש מן הקורונה, הן נפגעו קשות מן העלייה החדה במחיר הדלק. כנ"ל לגבי יצרניות רכב: פולקסוואגן וב.מ.וו צמצמו את הייצור באירופה ומחפשות יצרני כבלים שיחליפו את האוקראיניים. בנק מורגן-סטנלי מעריך, כי האמרת מחיר הניקל תייקר כל מכונית חשמלית אמריקנית ב-1,000 דולר. ואילו סיטיבנק ציין, כי עד כה הצליחו יצרני הרכב לגלגל ללקוחותיהם את העלויות הנוספות, אבל בנקודה מסוימת לא יוכלו להמשיך לעשות זאת.
בכמה מקרים, הצרכנים מתחילים להתנגד – מציין אקונומיסט. חברות מזון אמריקניות העלו מחירים במשך חודשים כדי לכסות את התייקרות האנרגיה, התחבורה והרכיבים – אך לא בקצב שיאפשר להן לשמר את שולי הרווח הקיימים. הצורך לשאת ולתת עם הקמעונאים מונע מהן להעלות את המחירים כרצונן, ואילו הקמעונאים מצויים בלחץ מצד הלקוחות. לדברי בנק קרדיט סוויס, המלחמה באה כאשר סבלנותם של הלקוחות פקעה, במיוחד בארה"ב בה האינפלציה מצויה בשיא של 40 שנה. בעוד מחירי התפוקה ממשיכים לעלות, נראה שחברות ייאלצו לבחור בין קיצוץ ברווחים לבין הקטנת הביקוש.
